למה לא כדאי לאכול בלילה ?
רמב”ם: “ולא יישן סמוך לאכילה, אלא ימתין אחר אכילה כמו שלוש או ארבע שעות” (הלכות דעות, פרק ד’, הלכה ה’).
שעון ביולוגי
לכל אבר בגוף יש את הפיזיולוגיה שלו. הפיזיולוגיה הזו, קובעת גם את התנאים המִשתנים, הדרושים לכל אבר, לשם תפקודו היעיל.
יש הורמונים שונים שונים, המופרשים בשעות שונות וכל אחד מהם אחראי על סך פעולות מסוים.
המחזור הצירקדיאני, הוא מחזור ה24 שעות בגופינו, מסנכרן בין כל פעולות ההורמונים הללו ומתאם ביניהם.
זהו בעצם ה”שעון הביולוגי” והוא בכל בכל בני האדם ובכל בעלי החיים.
זו הסיבה, שבגללה, סדר יום הוא דבר חשוב ביותר לבריאות הגוף והנפש.
מחזור צירקדיאני זה, מותאם אל השמש ומושפע ממנה. שעות אור חושך, משפיעות עליו והוא, בתורו, ישפיע על הפרשת הורמונים מסוימים – הגורמים לפעולות ספציפיות מאוד.
לדוגמה, מחקרים מראים שהשעות המועדות ביותר לתאונות הן 3-4 לפנות בוקר ובמידה פחותה שעות אחר הצהריים המאוחרות – לקראת חשיכה.
פיזיולוגיה של אכילה
גם פעולת האכילה מושפעת ממחזור השמש ובלילה יֶשְנה הפרשה פחותה של אנזימי עיכול, בהשוואה ליום.
מובן שנעדיף, לאכול את עיקר האוכל – בשעות שהגוף ערני, חזק ובמצב שהכי מותאם לעיכול – כלומר, בשעות האור.
כפי שהרחבנו במאמר הזה, כאשר הגוף לא מעכל כראוי את המזון – הרי שנוצרת פסולת רבה יותר בתהליך העיכול, דבר המזיק לגוף.
רֵאליה של אכילה
נניח שאנו רוצים להתחשב בשעון הביולוגי, כלומר בשעות השמש.
מאידך, אנו גם ראליים ומעוניינים להתחשב בעובדה, שקמים היום מאוחר מהזריחה וישנים מאוחר מהשקיעה.
נראה כי זמן סיום האכילה הראוי הוא סביב 19:00-20:00 בקיץ וסביב 18:00 בחורף.
הקפדה על סעיף זה, תסייע מאוד, לא רק לשמירה על משקל תקין, אלא גם להרדמות קלה יותר, לשינה טובה יותר ויקיצה ערנית יותר.
אפשר אפילו ולומר, שזהו שלב ראשון ומרכזי בבניה של סדר יום, עקבי ונכון.
מה ההבדל בין ארוחת צהריים לארוחת לילה?
גם אם נאכל מזון בריא וטוב, אך בשעה מאוחרת בלילה, או בדיוק את אותה ארוחה בשעת צהריים – הארוחה בצהריים תתעכל כמו שצריך, תיתן אנרגיה ובריאות ולא תיצור השמנה.
לעומתה, הארוחה בלילה תתעכל פחות טוב, תתסוס והרעלים יכנסו לדם.
מדוע אנו אוכלים אכילת לילה?
1. הרגלי שינה
אנו רגילים לתפקד כרגיל בשעות לילה מאוחרות.
כאמור, השעון הביולוגי מותאם ומתחשב בשעות השמש ולכן, בשעות הללו, אנו עייפים וזקוקים לעוד אנרגיה.
מכיוון שאיננו הולכים לישון, אזי במקום ללכת לישון – אנו עושים ‘החלפה’ לחוסר באנרגיה – ואוכלים.
מה לעשות?
עזרה ראשונה, בדרך לשינוי ההרגל, היא ללכת לישון מוקדם, לפחות לתקופה זמנית, עד שהגוף מִתְרגל שלא לאכול בלילה.
אם קשה לא לאכול בלילה – עדיף לאכול מפירות האדמה, כמו: מלפפון או גמבה, שהם טריים, עסיסיים קלים להתעכל ואינם מכילים הרבה סוכר.
בעדיפות שניה – פירות; ובעדיפות שלישית – שאר ירקות.
אוכל כבד ומרוכז – אינו מומלץ לאכול בשעה מאוחרת.
שוב, גוף בריא מסוגל לספוג אכילה מאוחרת, מידי פעם. אנו מדברים כאן על הבסיס, הקבוע. ההרגל הנכון.
לכן, אין מה לגזור על עצמינו גזרות רעב, או להיבהל מזה שיש אירוע הערב ו”מה אעשה?” וכדומה. פשוט לא להפוך אירוע חד פעמי, לאירוע רב נפגעים 🙂
2. יותר מידי עשייה
הרבה פעמים נתקלתי בעובדה מעניינת: אנשים מעשיים ונמרצים, הטרודים בעבודתם, לא שמים לב לצרכים האנרגטיים שלהם. זה לא שהם ‘מִסכנים’ / עושים דיאטה, או כל מניפולציה מודעת אחרת. הם פשוט מדווחים על חוסר רעב. האמת היא, שזה אינו חוסר רעב, אלא חוסר תשומת לב לתחושת הרעב. אלו אנשים מאוד משימתיים, מרוכזים במטלותיהם ומעוניינים לסיים אותם.
מה שזה אומר מבחינה ביוליגת, זה, שרמת האדרנלין בדמם בדרך כלל גבוהה מעט. אדרנלין גורם לשחרור סוכר מהכבד וכך הם מקבלים את הדרוש להם במשך יום העבודה.
סגנון אכילה של טיפוסים כאלה, יהיה הרבה פעמים תוך כדי משימה – בדרך כלל יחטפו משהו, בשביל להמשיך את משימות היום.
3. חוסר אנרגטי
כמו שאומר המשפט הידוע – לכל שבת יש מואי שבת. על פי זה נאמר אנחנו: לכל יום, יש את סיום היום.
את כל החוב האנרגטי שנצבר במהלך היום – חייבים להשלים.
בערב, כשיש פחות עשיה שוטפת, צורכי הגוף צפים ועכשיו הגוף רוצה להשלים את הוצאת האנרגיה של כל היום, על ידי אכילה לילית.
אנשים אלו, ימצאו עצמם אוכלים משהו ואחרי שעה עוד משהו – ולא מבינים למה הם לא מפסיקים לנשנש.
אז מה עושים?
ההמלצה לשינוי ההרגל היא כפולה:
הדגש הראשון הוא, לאכול ארוחת ביניים בין ארוחת צהריים לערב: זה יכול להיות פרי וכמה אגוזים; כמה פירות יבשים עם פרי עסיסי וכוס תה, מנה קטנה של דייסת קוואקר ורעיונות נוספים.
הדגש השני הוא – לאכול ארוחת ערב גדולה ומזינה מיד כשמגיעים הביתה.
בארוחת ערב שכזו, זה לא הזמן להיות ‘בריאים מידי’ ולאכול בדיוק במידה, כי זה יתנקם בהמשך הערב ואנו נמשיך במסע הנשנוש הבלתי נלאה.
על כן, במקרים כאלה ל הוצאה אנרגטית גבוהה במהלך היום, הכוללת אכילה מועטה, כדאי לאכול עד שובע ממש, ארוחה טובה ומזינה.
פתרונות אלה, הינם בנוסף לצורך העצמי, להפסיק את ההרגל לנשנש כל הערב.
4. אכילה רגשית
במהלך כל היום אנו נותנים מעצמינו כלפי חוץ. מוציאים אנרגיה גופנית, אך גם נפשית.
בערב, אנו חוזרים הביתה ו – רוצים פיצוי. “מגיע לנו”. זה הזמן להתפנק.
מה לעשות?
זו ההזדמנות, להשתמש בזמן הזה, להחדיר לעצמנו את ה”שווי” שלנו – שלא על ידי אכילה.
לתת את תשומת הלב לניסיון הפנימי שלנו, להחזיר לעצמנו את התענוג שהחסרנו מעצמנו במהלך היום, עקב כל התפוקות שנדרשנו לתת במהלך היום.
כעת זה הזמן למצוא להם אפיק אחר להשתחרר דרכו.
מהן החסרונות באכילת לילה?
הפרעות שינה
אכילת לילה גורמת להפרעות שינה.
אוכל מעוכל למחצה התוסס בקיבה גורם למיחושים ולחוסר נוחות.
חומצות ורעלים המשתחררים בזמן התסיסה מגיעים אל המוח ומשבשים את פעולותיו.
האדם קם בבוקר עם מוח עייף ולא רענן.
סיכון לדום נשימתי
בתנוחת שכיבה, הקיבה מתרחבת כלפי מעלה ויכולה לגרום להחלשת הספינקטר התחתון של הושט ולגרום לצרבת.
בנוסף, קיבה מלאה, מפריעה להתרחבות מלאה של הריאות ומגבילה את פעולת הנשימה.
במקרים קיצוניים, קיבה מלאה עלולה ללחוץ על הריאות ולגרום להפסקות נשימה ואפילו לדום נשימתי.
שינה ועיכול לקויים
כאשר מערכת העיכול מלאה – גם השינה אינה טובה (כי הגוף צריך לעכל בעל כורחו) – וגם תהליך העיכול משתבש (כי הגוף צריך לישון).
הנכון הוא להפריד בין השינה, לבין האכילה. לתחום כל אחד בתחומו ולתת לו את הכבוד והתנאים להם כל אחד מהם זקוק.
כלל זה נכון במיוחד, באכילת מזון שומני, המחייב הפרשת מיצי מרה מהכבד.
הגברת רוק
אכילה לילית גורמת להפרשת רוק מרובה, בגלל הפרשת אנזימי עיכול לצורך עיכול אוכל שלא לעסנו כמו שצריך.
רצון לאכול יותר ביום למחרת
מחקרים מראים שככל ששעת השינה מאוחרת יותר – האיזון בין הורמון הגרלין (הורמון הרעב שלנו) לבין הלפטין (הורמון השובע) משתבש לטובת הגרלין. כלומר, אנו נהיים רעבים יותר.
לכן, ביום למחרת לילה קצר בשינה, נחפש יותר לאכול, בהשוואה ליום שישָנו בו מספיק ובשעות מוקדמות.
אין מנוחה למערכת העיכול
ישנה חשיבות עליונה למחזור אכילה של עד 12 שעות ביום.
סגנון אכילה כזה מוריד רמות אינסולין ומאפשר מנוחה של מערכת העיכול.
אכילה בשעת לילה מאוחרת, גורמת בדרך כלל למנוחה פחותה בהרבה של מערכת העיכול.
ואם אין ברירה?
אם אין ברירה והולכים לישון מאוחר ומאוד רעבים וחייבים לאכול, מומלץ לאכול מפירות האדמה כגון גמבה אדומה או מלפפון, או פירות.
פירות כמעט ואינם דורשים עיכול, מכיוון שפרוקטוז, סוכר הפירות, הוא דו סוכר ונשאר לו פירוק מועט מאוד להתפרק לגלוקוז.
עדיין, הטוב ביותר יהיה לא לאכול.
זכרו
היום נועד לעיכול,
הלילה – לספיגה,
והבוקר – להפרשת פסולת.