לאן אנחנו ממהרים? ולמה כדאי ללעוס בנחת?

מה יכולה להיות אחת הסיבות לחולי?

רמב”ם: “ורוב החולאים שבאים על האדם אינם אלא או מאכילת מאכלים הרעים, או, שממלא בטנו ואכל אכילה גסה אפילו ממאכלות הטובים” (הלכות דעות, פרק ד’, הלכה טו’).

אכילה גסה, זו אכילה מהירה, ללא לעיסה (כמו חיתוך גס).

מה הן יתרונות הלעיסה?

פירוק אנזימטי יעיל

לעיסה, היא התחנה הראשונה והאחרונה, בהּ מתרחשת טחינה מכָנית של המזון.
בכל שאר התחנות, הפירוק נעשה על ידי פירוק כימי – חומצות וחומרים כימיים אחרים המצויים במעיים.
מעט מהפירוק המכָני קורה גם בקיבה, בגלל תנועת הכיווץ החזקה שלה, אבל עיקר הטחינה מתרחשת בפה.

כל מה שנלעס עכשיו כראוי, נגרס לחתיכות קטנות, המתאימות באופן מושלם לעיכול ולספיגה.
מה שלא יִגרֵס עכשיו – לא יקבל עוד הזדמנות בהמשך.

ללא לעיסה מספקת, חלקי מזון גדולים מגיעים אל מערכת העיכול. כאשר זה קורה, האנזימים לא מצליחים לפרק את מרכז החלק שלא נלעס, אלא רק את שוליו.
כמו שהסברנו בהרחבה במאמר הזה, כאשר אין פירוק אנזימטי, יש תסיסה וריקבון.

לעומת זאת, כאשר אנו לועסים כראוי, אנו חותכים את המזון בצורה כל כך דקה ושטח הפנים של המזון נהיה גדול יותר. כלומר, יותר מזון מצוי על פני השטח – קרוב לקצוות. בצורה כזו נעשה פירוק אנזימטי יעיל.

הנעת המזון והגנה מפני חיידקים וזיהומים

לעיסה מגבירה את כמות הפרשת הרוק, שהוא כנוזל, עוזר להנעת המזון במורד מערכת העיכול.
בנוסף, הרוק מכיל אנזימים ותרכובות אנטי בקטריאליות, הפוגעות בחיידקים ומגנות מפני זיהומים.

באכילת עמילנים, הפירוק מתחיל כבר בפה

לעיסה מרובה, גורמת להפרשת אנזים העמילאז, המצוי ברוק. העמילאז מתחיל את תהליך פירוק העמילן, על מנת להפוך אותו לדו סוכר.

הפעלת השרירים הטבעתיים

לעיסה מפעילה שרירים טבעתיים, שכולם קשורים זה בזה.
כל מערכת העיכול הנה שרירים טבעתיים (ושט, מעי דק, מעי גס) המשפיעים זה על זה.
אנו רוצים, ששרירים אלה יבצעו כיווץ והרפיה = ניעות (פרסטלטיקה), כדי שהמזון יתקדם כמו שצריך.

כאשר אנו לועסים כמו שצריך, עם הפה והשפתיים, מופעלים כל השרירים הטבעתיים עד לתחתית מערכת העיכול – פי הטבעת.

לעיסה טובה מונעת אכילה יתרה

תחושת השובע איננה מגיעה מיד, אלא לאחר כ20 דקות, כאשר רמת הסוכר בדם מתחילה לעלות.
כאשר אנו לועסים, אנו מאפשרים לתחושת השובע להגיע לפני שהגענו למצב של אכילה יתרה.

תחושת הנאה

לעיסה טובה מגבירה תחושת הנאה מהמזון. מכיוון שהרוק ממֵס את חלקי המזון המסיסים במים וההמסה החלקית של פירורי המזון מסייעת ביצירת תחושות הטעם הנקלטות בלשון.

להיות בקצב הנכון 

לעיסה מאפשרת מקצב (ריתמוס) נכון לכל הארוחה:
לעיסה ראויה יוצרת קצב נמוך יותר של ארוחה ובאופן כללי הארוחה יותר נינוחה.
מצב זה, משפיע גם על הפיזיות של עיכול הארוחה וכן על התחושה הנפשית וההנאה מהארוחה.

בנוסף, אכילה נכונה, הנעשית באופן קבוע, יכולה לחבר אותנו לריתמוס הנכון, גם בשטחים אחרים של החיים.

איכות העיכול 

הפיזיות מושפעת, מכיוון שהביולוגיה של מערכת העיכול, בנויה לכך שהורמונים של עיכול מופעלים כראוי בזמן רגיעה ולא בזמן מתח.
איכות העיכול של מערכת העיכול יורדת מאוד בזמן של מתח, מפני שמבחינה אבולוציונית, כאשר אני במתח אני במשימה של הצלת חיים ולכן לא כל כך חשוב לעכל עכשיו את המזון.
לדוגמה: הלבלב לא מפריש אינסולין כראוי, הפרסטלטיקה של המעיים מואטת מאוד, כמו תפקודים רבים נוספים.

טעם החיים 

מבחינה נפשית, כאשר הקצב נמוך יותר – יש יותר התמקדות ב’כאן ועכשיו’, חווים את ההווה ומקדישים תשומת לב פחוּתה למשימות העתידיות.
במציאות כזו, אנו יותר טועמים את טעמי האוכל בעוצמה רבה יותר ובאופן כללי מסיימים את הארוחה, באופו הרבה יותר מסופק ושמח.