אישיות שווה ‘אני’
ה’אני’, קודם למכלול התכונות הנרכשות והמולדות, שמכתיבות את התגובות של האדם במפגש עם המציאות.
כלומר, תכונות אלה הם תכונות הקשורות לאישיות והן חלק מהביטוי שלו, אבל אינן מהותו הפנימית.
כל אישיות היא סך כוחות מסוים. הכולל כישרונות מסוימים, חולשות מסוימות, נטיות לב ומבנה גופני.
זהו מבנה פנימי שלְעולם הולך ומתגלה, אבל לעולם אינו לגמרי מתגלה. תמיד הוא נוכח, אבל אינו מושג לחלוטין.
תמיד פועל, אבל פעולתו חרישית.
לכל אדם יש את כל כוחות הנפש
כל מה שהִננו רואים כלפי חוץ, הם רק ההופעות שהספיקו להתגלות עד כה. תמיד יש עוד כוחות, לגלות ולהוציא אל הפועל.
לכל אדם יש את כל כוחות הנפש וכל אדם מסוגל לפתח את כוחות הנפש.
המסוגלות לפתח כוח נפש מסוים, תלויה במבנה הטבעי של כל אדם לעצמו. יש אחד, שיהיה לו קל יותר לפתח את מידת ההקשבה ויש אחת, שיהיה קל לה יותר לפתח מסירות והתמדה.
לכל אדם, יש את היכולת לשכלל את כוחות הנפש הנמצאים בו ותהיה לכך השפעה, לגבי סגנון המפגש של אותו האדם, עם המציאות.
כאשר מידה מסוימת היא דומיננטית, היא ‘תקפוץ’ ראשונה, כאשר ניתקל עם אתגר במציאות. לכן, דומיננטיות שונה, תוליד גם תגובות שונות (הרחבה כאן במאמר לשמוח בחלקי).
הגדרת ה’אני’ האידאלית: אני יודע להשתמש בכל כוחות הנפש שלי
איזון רגשי הוא, כשאדם יודע להשתמש בכל כוחות הנפש שלו בזמן ובמקום הנכון (הרחבה כאן במאמר אחדות ואחידות). הבחירה שלו נהיית רחבה יותר, נדחפת פחות ועם שליטה גדולה יותר.
במצב כזה, בכל מפגש עם המציאות, יש לאדם את האפשרות, לבחור בכוח הנפש המתאים לאותו הרגע.
כדי להיות במסוגלות של בחירה, יש הכרח להכיר ולהגדיר את ה’אני’ הטבעי, ללא השפעות חיצוניות ואת כל כוחות הנפש, המצויים בו.
מי שמנהל את כל כוחות הנפש, היא האישיות.
ככל שהאישיות יותר נוכחת, יותר מכירה את הכוחות שלה, את הנטיות הטבעיות וההטיות שהיא מייצרת עבורה – הרי שהיא מסוגלת לבחור באופן חירותי יותר ופחות כפי הטבע הראשוני שלה.
להרחבת מושג זה אפשר לקרוא במאמר טבע ראשון טבע שני.
