אל תוסיפו
בפרשה זו מגיע היום השמיני אחרי שבעת ימי המילואים של הכהנים.
שבהם הכהנים ממתינים ומשה עובד במשכן.
ביום השמיני הכוהנים נכנסים לעבודת המשכן.
ובאותו היום אחרי ברכת הכהנים- הקב”ה מתגלה ויוצאת אש שמיימית.
וירונו – מלשון רינה- שירה שעולה באפן ספונטני מכל העם מגודל השעה. ונופלים על פניהם מגליוי השכינה.
ואז יש שבר
בני אהרון לוקחים את המחתות ונותנים אש מעצמם.
רוצים להוסיף עוד על האש, היא לא מספיקה להם ורוצים להיות שותפים.
האש אוכלת אותם.
היום העצום נהפך להיות יום של כאב ובני אהרון שעד עכשיו דקדקו ולא שינו. בני אהרון מוסיפים.
כשהקב”ה נגלה- לא מוסיפים- כל המוסיף גורע.יש זמנים שבהם הזמן עושה את שלו.
כשמוסיפים לא בזמן ובנוכחות כל כך עוצמתית ומלאה של הקב”ה – נוצר משבר.
מהמצה אל הלחם
הרבה מהמצוות הם המצוות לזכר יציאת מצריים. לזיכרון הקולקטיבי .
מצות הזיכרון קשורה אל המצה – תשומת הלב דרושה כל הזמן לאורך כל זמן הכנת המצה.
כשמכינים מצות- אי אפשר לשכוח.
לחם – מייצג את השכחה- נותנים לו לתפוח ללא תשומת לב אליו.
זוהר כותב שהמצה היא לחם האמונה.
עם ישראל הכין מצות- כי לא הספיקו אךבעצם נשאלת השאלה איך לא הספיקו הרי ידעו מראש והיה להם מספיק זמן להכנה.
התשובה היא שלא האמינו שיצאו ממצרים ופרעה ומשה היו צרכים לדחוק אותם.
מצה בעצם מבטאת את חוסר האמונה.
אך נקראת לחם האמונה כדי שנזכור כל הזמן שצריך לתת להקב”ה לפעול במציאות ולהאמין שהמציאות מתפתחת גם בלעדינץ
לחם אוכלים פעם בשנה – בשבועות
אחרי שאנחנו אוכלים מצות- מוכנים להיות חסרים אפשר לאכול לחם -לחם לא רק מלשון לא רק החמצה אלה גם וייפח בהם חיים- תפיחה שהיא חיים.
איסורי האכילה
פירוט האיסורים באכילה.
פרשיות אלו לא מובנות ואי אפשר להסביר בהגיון אנושי את הסיבות לאיסורי האכילה.
אלו חוקים. ואנו מקבלים ולא מוסיפים.
