ההבדל בין אחדות לאחידות הוא בשאלה האם החיבור הוא חיבור חיצוני או חיבור פנימי.
מה היא אחידות?
אחידות היא השוויון בין הפרטים. כאשר אנחנו אחידים, לכולנו גוון דומה, אותן התפיסות והמחשבות מה נכון ומה לא.
כולנו מנסים להיראות אותו הדבר ואפילו להיות מיוחדים באופנים דומים. זוהי איננה אחדות, אלא שוויון.
ניסיון לשוות לכל את אותה הצורה, כך שבאופן בוטה אפשר לומר, שבעצם מה שיש פה, זה טשטוש.
מה היא אחדות?
אחדות היא ההֵפך מכך: האחדות מדגישה את חוסר השוויון. כל אחד הוא מיוחד, שונה, ייחודי.
האחדות מאפשרת את החיבור בין כל הפרטים השונים, שכל גוון בו הוא חלק של הכלל האחד.
אפשר לומר שזהו הבדל בין שתי תפיסות: האם יש כלל אחד הכולל את הכל. או שמא לא.
לא לפחד להיות שונה
כאשר יש מקור פנימי, אחדותי, הרי שאין פחד להיות שונה – תמיד אשאר קשור אל הכלל, אלא שאני מבטא אותו בדרך שונה וייחודית.
כמו גוף האדם המתחיל מתא אחד, שבו כלול כל הדנ”א האנושי ולאחר מכן הוא מתמיין “בלי פחד” לכל סוגי האיברים השונים.
כך נוצר אורגניזם, מלא אחדות, אך חסר אחידות.
זהו חיבור פנימי, שכבר קיים בינינו ואנחנו רק מוציאים אותו אל הפועל.
שלום חיצוני
כאשר היחס אל העולם הוא כאוסף של פרטים – הרי שהדרך שלנו למנוע מלחמות היא להיות שווים ככל הניתן.
השלום הוא חיצוני בלבד, שלום הסכמי, מכיוון שאין לו מכנה משותף רחב, הקשור לעבר המשותף בו היה הכל אחד.
זהו חיבור חיצוני בלבד.
להרחבה ניתן לעיין במאמר התפרטות מתוך הכלל האחד.
אישיוּת אחדוּתית
כך הוא גם ביחס אל האישיות. האישיות של האדם – היא אחת, אף על פי שיש בה הרבה כוחות שהיא נחלקת אליהן.
כל כוח הוא אמת ונכון, אך הוא חלקי וחייב להשתבץ במקומו הראוי. על כל המהלך הזה שולטת האישיות של האדם.
האדם איננו שכל ואיננו רגש. איננו גוף ואף איננו נשמה. כל אלה הם חלקים בתוכו. האדם כולל את כולם.
אישיות בוחרת
האישיות הבוחרת מאפשרת לכל חלק בתוכה לבוא לידי ביטוי בזמן הנכון, במקום הנכון ובהתאמה לנפשות הפועלות באותה הסיטואציה.
להשתמש רק בשכל בזמן שדרוש רגש, יוצר דיסהרמוניה אנושית. גם ההיפך.
אותו הדבר נכון גם לגבי שימוש בכוחות של הנשמה – נתינה, שאיפה להתקדמות ועוד בלי פרופורציה ועל חשבון צרכי הגוף. זה יכול להתיש.
גם שימוש מוגזם בכוחות הגוף יכול להיות פוגעני. אלא הכלל הוא יכולת של האישיות “לקרוא” לכל כוח מכוחות נפשה.
מה מעכב?
לפעמים יש מעכבים בדבר הזה, כי יש רגש או מחשבה דומיננטיים ש’קופצים בראש’, גם בסיטואציות בהם הם אינם מתאימים וזו חלק מעבודת ההתפתחות.
לאפשר לעצמי את התנאים להכיר בכנות את מי שאני, וכיצד להביא לידי ביטוי את כל חלקי האישיות.
אף על פי כן, הצד השווה בין כל הפרטים השונים, הוא שלכולם יש מקום.