מה אינה תחושת רעב?
הרבה פעמים בקליניקה, כשאני שואל נשים או גברים: “מהי תחושת רעב?” אני נתקל במבט מופתע.
לכאורה זוהי שאלה פשוטה, כי אנו מתמסרים אליה הרבה פעמים ביום. אנו רגילים אליה ותמיד ‘יודעים’ מהי – כי אנחנו פשוט מרגישים אותה…
זו גם הסיבה שאף פעם לא חשבנו שיש מה לחקור בשאלה הזו. מתי אני רעב/ה?? אני מרגיש/ה תחושה כל שהיא בבטן ואני רוצה ללכת לאכול…
יש המתארות אותה כ”חור בקיבה”, או המדברים על “קרקורים בבטן” ועוד תיאורים.
המשותף לכל הוא, שאנו חושבים שה”חור בקיבה” או ה”קרקורים” זו הרגשת רעב, אך זה פשוט לא נכון.
תחושות רעב ושובע מהן?
מתיחת הקיבה – מנגנון חירום
בקיבה יש קולטני מתיחה, שתפקידם לאותת באופן מהיר וחד משמעי, שאין עוד מקום להכניס אוכל לקיבה.
כאמור כאן, זהו מנגנון חירום בלבד.
עליית הסוכר בדם – מנגנון שִגרה
מנגנון השגרה הוא, תחושה כללית של רעב, שעיקרהּ הוא, ירידת רמת הסוכר בדם.
במצב רגיל, בעקבות פירוק המזון, רמות הסוכר בדם תתחלנה לעלות ואנו נרגיש שובע נעים – עוד לפני שהקיבה מלאה.
חשיבות הלעיסה
כאשר אנו אוכלים מהר מידי ולא לועסים (על חשיבות הלעיסה אפשר לקרוא כאן), המזון כמעט ולא הספיק להתחיל להתעכל וכבר אכלנו יותר מידי… על כן, בכדי למנוע פגיעה גדולה מידי, קולטני המתיחה של הקיבה מבשרים לנו שהקיבה מלאה.
מניין מגיעה הטעות?
אם נדמיין את המצב הזה מבחינה תחושתית, הרי שכאשר יש אוכל בקיבה, המוח שלנו מתרגל לכך שמשהו נוגע בקיבה מבפנים.
כאשר מצב זה נמשך באופן קבוע – את התחושה הזו אנו מפרשים כהרגשת שובע, שהרי היא זו שתמיד סימנה לנו שזה הזמן להפסיק לאכול…
כאשר חלק מהאוכל בקיבה מתעכל, הקיבה מעוניינת לרוקן את אותו מזון ומפרישה אותו אל התריסריון (משך זמן המעבר, של סוגי המזונות בקיבה, אצל אדם בריא, אפשר לקרוא במאמר הזה).
כעת, שהקיבה מרוקנת, באופן מלא, או אפילו באופן חלקי – הרי שחסרה לנו את אותה התחושה המסמלת לנו שאנו שבעים. אנו מרגישים בסוג של חיסרון שאנו רוצים למלאות, אך זהו בסך הכל עיצבוב המראה שחלק מהקיבה סוף סוף התרוקן ממזון…
מנוחה ליגע ומרגוע לעמל
זה הזמן שגם הקיבה ‘רוצה’ לנוח. סוף סוף היא רוקנה מעצמה קצת עבודה – ומִתכוננת להפסקה קטנה – בהּ היא תחדש את כוחותיה ותתכונן לארוחה הבאה.
אנו רגילים לפרש את הרגע הזה כרגע של רעב ולכן, בתגובה, דוחפים ‘רק משהו קטן’ לפה / ‘רק כדי לסתום את החור’.
נתאר בדרך ציורית, ‘רגשית’, את תגובה של הקיבה:
כביכול, היא מסתכלת כלפי מעלה – אל הוושט, המוביל להּ אוכל נוסף – וכלא מאמינה אומרת לעצמה: “לא נכון… שוב פעם??!!”
כשרעבים – לא אוכלים??!!
הבה נהפוך את הסיפור “האנושי”, של הקיבה, אותו תיארנו לעיל, להנחיה מעשית.
כאשר ישנה תחושה כזו, או הדומה לזו:
משהו מציק, משהו מעצבן ועושה אותי לא רגועה או לא רגוע, משהו שמרגיש לי לא בסדר; או תחושה של חור בקיבה, או קרקורים בבטן –
זה הזמן לא לאכול!! לפחות עד שהתחושה הזו חולפת לחלוטין.
מבחן השעתיים
מהניסיון שלי, שעתיים המְתנה, הוא זמן אידאלי.
המבחן יהיה, מה התחושה שתהיה באותם השעתיים.
אם, אכן, זו הייתה תחושת רעב אמיתית, הרי שללא אכילה למשך שעתיים נוספות, צריך כבר ממש להתעלף…
אבל, אם זה רק היה עיצבוב – המעיד על התרוקנות הקיבה, כלומר, מבחינת מחסני המזון שלנו בכבד ובדם יש לנו מה שצריך ואין כאן רעב פיזיולוגי – הרי שתחושת הרעב תחלוף לה ונוכל להמשיך להיות ממוקדים במשימותינו.
פרדוקס הגמישות של המוח
דוגמה דומה, שתוכל להמחיש לנו את התחושה הזו, שאנו מקבלים ממערכת העצבים, היא נפילה או עקירה של שן. על פרדוקס הגמישות של המוח ועוד, אפשר לקרוא כאן במאמר “דפוסי מחשבה”.
