מערכת העיכול

איך נשמור על מערכת העיכול?

רמב”ם: “ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה שמא יהיה צריך לנקביו” (הלכות דעות, פרק ד’, הלכה ב’).

זאת אומרת: המינימום הוא פינוי מלא ורק אחר כך אפשר לאכול.

יש בכלל זה הגיון רב, מכיוון שמה שנכנס – צריך גם לצאת.
הרי, שמי שאוכל/ת שלוש פעמים ביום – יש גם שלוש יציאות ביום.
זהו המהלך של גוף בריא.

הסדר הבריא של הבוקר 

הרבה פעמים, זהו חלק מהסדר הבריא של הבוקר:

בגוף בריא ומתפקד היטב, כמעט בכל הבקרים קודם כל יש שתן חריף ויציאה, המעידים על הניקוי שהגוף עובר בלילה.
רק אחר כך נכנסים למהלך היום וכל שאר המשימות.

כדאי להתחשב בקצב העיכול

עלינו להתחשב בקצב העיכול, גם ביחס לסדרי האכילה.

כלומר, לאפשר למערכת להתנקות – ובעצם גם לנוח, לפני שמתחילים ‘סיבוב’ חדש…

למה אנחנו לא נותנים למערכת העיכול מספיק זמן לנוח? כאן במאמר פרשנות לא נכונה לעצבוב של הקיבה.

אכלתם? תנו לארוחה להתעכל לפני שאתם שוב אוכלים

רמב”ם: “וכבר נשנה העניין הזה בספריו פעמים רבות ועיקר הדברים באיזה דרך שיהיה, שלא יביא מאכל על מאכל ולא יאכל אלא על ניקיון האסטומכא” (הרמב”ם, ספר הקצרת ו, 4). ניקיון האסטומכא = ריקון הקיבה.

הדגש העיקרי, של הרמב”ם, הוא סיום העיכול בקיבה וריקון הקיבה מהארוחה הקודמת.

משך המעבר של מזונות בקיבה, אצל אדם בריא – הוא:

• פירות וירקות: 20-50 דקות
• גרעינים ואגוזים: 2-3 שעות
• דגנים וקטניות: שעה וחצי עד שעתיים.
• חלבונים מהחי: חצי שעה עד 4.5 שעות
• (דגים וביצים עוברים מהר יחסית. ככל שהבשר שומני יותר כך הוא יעבור לאט יותר).
• גבינות רכות: 1.5-2 שעות.
• גבינות קשות ושמנות: 4-5 שעות במקרים הקיצוניים.

למקור והרחבה ניתן לעיין כאן 

כאשר הקיבה עסוקה בפירוק ארוחה קודמת, במיוחד כאשר הארוחה הקודמת הייתה חלבונית או שומנית – כל מאכל נוסף שמתווסף, “מחכה” לתורו ובינתיים תוסס ומתחיל תהליך פירוק ביולוגי – ובעצם הופך לפסולת.

מנוחת הקיבה 

הקיבה זקוקה למנוחה.

לכן, מומלץ לאכול רק כשרעבים ולא לאכול מיד כשמתעוררים.

כמו לכל מכונה במפעל, או מערכת אחרת בגוף האדם, גם למערכת העיכול זמנים משל עצמה וחייבים להתחשב בהם.
שמירה תנאים נכונים של מערכת העיכול, מאפשרת עיכול תקין בטווח הזמן המיידי – ובריאות מתמדת של מערכת העיכול לטווח הארוך.

שמרו על צירופי המזון 

מכיוון שלכל מאכל סגנון עיכולי שונה וזמן עיכול שונה, צריך לאכול בצורה כזו שתאפשר עיכול מיטבי של כל סוג מזון.

עיקרי צירופי המזון:

הפרדת עמילנים וחלבונים באותה ארוחה

כשאוכלים עמילן וחלבון יחד, מבחינה ביוכימית יש סתירה מסוימת בעבודת האנזימים.

בקצרה נאמר, שהעמילן מתחיל את פירוקו כבר בפה על ידי אנזים העמילאז. תהליך פירוק זה נפסק בזמן מעבר העמילן בקיבה וממשיך בתריסריון, מיד ביציאה מהקיבה.
לעומת זאת, החלבון אינו מתעכל, עיכול כימי בפה או בתריסריון, אלא בקיבה.
מדוע השוני הזה?
מכיוון, שאת העמילן מפרק אנזים הנקרא עמילאז. אנזים זה זקוק לסביבה בסיסית – PH מעל 7.
לעומתו, את החלבון מפרק אנזים הנקרא פפסין. אנזים זה הופך לפעיל (בצורתו הבלתי פעילה, הוא קרוי פפסינוגן) על ידי חומצה חזקה – המצויה בקיבה בלבד – בPH 3 לערך.

לפיכך, כאשר אנו אוכלים כמות גדולה של חלבון ועמילן יחד, אנו יוצרים קושי לאנזימי העמילאז, להגיע כראוי אל העמילן ולפרק אותו, כי הוא מעורבב עם חלקי חלבון – שהעמילאז איננו משפיע עליהם.
גם ההֵפך נכון – אנו יוצרים קושי לאנזימי הפפסין, להגיע כראוי אל החלבון ולפרק אותו, כי הוא מעורבב עם חלקי עמילן, שלפפסין אין שום השפעה עליהם

בצורה כזו, החלבון והעמילן אינם עוברים תהליך עיכול מיטבי, מכיוון שהPH לא מתאים בדיוק לסוג המזון.

פירות אוכלים בנפרד

כמו שרואים בטבלה לעיל, עיכול הפירות מהיר וקל ולוקח בערך 20 דקות עד שיוצא מהקיבה.
זאת, לעומת מזונות מרוכזים או מבושלים, שיכולים לשהות בקיבה שעות רבות.
כאשר אנו אוכלים פירות בזמן ארוחה כבדה – הפירות יושבים בקיבה ותוססים.
כך אנו מפסידים עיכול אנזימטי תקין.

מפאת סיבה זו, יש המתלוננים שאכילת פירות גורמת להם למיחושי בטן, גזים או תחושות לא נוחות אחרות. אך הבעיה אינה בפירות עצמם, אלא בצורת האכילה שלהם.

על כן:
הקפידו לאכול פירות בנפרד מהארוחה. לפחות כחצי שעה עד שעה לפני הארוחה וכשעתיים עד ארבע לאחריה.

אפשר לאכול פירות, יחד עם ירקות חיים – שלא עברו בישול (מלפפון, נבטים, עלים ירוקים).

צירוף לא נכון? שומרים לאירועים מיוחדים

מערכת עיכול בריאה יודעת להתמודד עם צירופים לא נכונים, אלא שזה דורש מאמץ.

כאשר המאמץ מתמשך נוצרת שחיקה.

לכן, הדרך הממוצעת, שאני מציע היא:
בזמנים של שגרה, לשמור על הפרדה בין המזונות, כנ”ל. כלל זה חשוב שבעתיים, בזמני מחלה או חולשה אחרת, כולל שחיקה רגשית.
את הערבוב בין מזונות שצירופם יוצר עומס על מערכת העיכול, מומלץ לשמור לזמנים מיוחדים, כגון אירועים ושמחות. בצורה כזו גם לא הופכים ל’קדושים מעונים’ וגם שומרים על שגרה בריאה לאורך זמן.

כאשר בשגרה שומרים על מערכת עיכול בריאה, לא נוצרת שחיקה מתמשכת, גם כאשר מידי פעם אוכלים בצירוף לא נכון.