האם כדאי לאכול לפני פעילות גופנית בשביל האנרגיה?
הרמב”ם:
“וכמו שההתעמלות היותר חזקה טובה קודם המאכל, כן אחר המאכל היא רעה מכל הדברים” (פרקי משה, מאמר 17).
“לעולם כשיאכל אדם ישב במקומו או יטה על שמאל, ולא יהלך ולא ירכב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא יטייל עד שיתעכל המזון שבמעיו, וכל המטייל אחר אכילתו או שיִגע (שיתייגע – מלשון יגיעה), הרי זה מביא על עצמו חׂולאים רעים וקשים” (הלכות דעות, פרק ד’, הלכה ג’).
“והטוב שבעתיים להתעמלות – תחילת היום, אחר אשר יֵעור (יתעורר האדם) משנתו, אחר הניקוי מן המותרות, כמו שזכרנו.
וממאמרי גאלינוס הכוללים בהנהגת הבריאות אמרו:
כמו שהתנועה לפני המאכל כולה טובה, כן התנועה אחר המאכל כולה רעה” (הנהגת הבריאות, עמוד 33).
איך הגוף משתמש באנרגיה בזמן פעילות גופנית?
עיכול סדיר, דורש מהגוף שלנו תשומת לב מלאה, המתבטאת באספקה מוגברת של דם ואנרגיה עצבית למערכת העיכול.
פעולה פיזית, מַפנה את האנרגיה שלנו לשרירים השונים ואילו מאמץ מחשבתי ורגשי, משתמשים באנרגיית הגוף להתמודדות עם המאמץ.
אפשר לאכול לאחר שגוף או הנפש נרגעו מהמאמץ וחזרו למסלולם הרגיל.
מדוע מזון ששוהה בקיבה לשם עיכולו מזיק בזמן הריצה?
תפקוד לקוי של מערכת העיכול
בזמן פעילות, הלב מזרים דם רב אל השרירים, לספק להם אנרגיה וחמצן. לכן מובן, מדוע בזמן זה, כמעט ואין זרימת דם לקיבה ואין עיכול.
בנוסף, ריצה ופעילות גופנית עצימה בטבע, מכווּנות להישרדות – בריחה מאויב, או, רדיפה אחריו.
לפיכך, פעולות כאלה, מגבירות את פעילות מערכת העצבים הסימפתטית, כלומר, הן פועלות בזמנים של הפרשת אדרנלין מוגברת.
מצב כזה, נוגד את הפרשת הורמוני העיכול, מכיוון שזמנים של הישרדות אינם מיועדים לעיכול – אלא להישרדות…
לכן, ההשפעה של הפרשת אדרנלין מוגברת על מערכות הגוף, מסייעת לו להתמודד עם האיום ולנצח אותו. כלומר – יש יותר הזרמת דם אל השרירים של הרגליים והידיים, החושים מתחדדים עוד.
מאידך, פעילות של מערכת העצבים הסימפתטית, מאטה את הפרסטלטיקה של מערכת העיכול, משאירה את כיס המרה רפוי וכך עיכול השומנים נפגע, בלוטות הרוק מפרישות פחות נוזלים וכמות אנזימי העיול בהם קטֵנה, יש עיכוב בהפרשת אינסולין מהלבלב ועוד.
כך לא מתאפשר עיכול אנזימטי תקין ונוצרת תסיסה וריקבון על כל מחלותיהם.
ריפלוקס וצרבת
מיקום הקיבה הינו מתחת לסרעפת.
כשאנו רצים, הסרעפת עולה ויורדת במהירות גדולה ובעוצמה רבה.
מתנועה זו, נוצרת פעולת יניקה, ה’מושכת’ את המזון מהקיבה, כלפי מעלה.
כך, אנו מייצרים ריפלוקס וצרבת, או לחילופין גורמים להקאה.
פעילות לקויה של הריאות
קיבה מלאה לוחצת על הריאות והלב ומפריעה לפעולתן התקינה והמלאה.
בזמן מאמץ עָצים, הן הריאות והן הלב מתרחבים למלוא גודלם וזקוקים למלוא המקום בכדי להתרחב.
כאשר הקיבה מלאה, היא תופסת מקום רב והגוף מקבל פחות חמצן.
כתוצאה מכך, הדופק עולה.
כאשר דופק עולה, כתוצאה ממאמץ טבעי ומאוזן – זהו דופק בריא.
כאשר עליית הדופק, נגרמת כתוצאה מאוכל, המכביד על הלב וגורם לו למאמץ יתר – זוהי עליית דופק לא מאוזנת ולא בריאה.
מהי הפעילות הגופנית שאינה מומלצת זמן קצר לאחר הארוחה?
פעילות גופנית הכוללת ספורט, עבודה פיזית ויחסי אישות.
הכלל הנכון הוא: לנוח אחרי הארוחה!
המנוחה המוחלטת אחרי הארוחה מבטיחה ספיגה של המזון ומונעת הפרעות בעיכול.
כלל זה נכון גם לגבי מאמץ נפשי:
אי אפשר, גם להתרגש ולהקצות לכך משאבים נפשיים וגם לעכל.
הורמונים של סטרס לא מאפשרים להורמונים של העיכול לפעול כראוי.
מצבים כאלה מייצרים התנגשות בין הורמונים, מכיוון שזמנים של הישרדות אינם מיועדים לעיכול – אלא להישרדות.
כפי שכתבנו לעיל, התרגשות ומאמץ מגבירים את פעילות מערכת העצבים הסימפתטית.
מערכת העצבים הסימפתטית מכוונת להישרדות (לברוח מאויב, או לרדוף אחרי טרף) – ולכן באותם רגעי הישרדות, פחות ‘מעניין’ את המערכת הפעולות השגרתיות.
אשר על כן, לא רק פעילות גופנית עצימה, אלא גם מתח והתרגשות מעכבים את פעילות מערכת העיכול.
התרגשות, או מאמץ נפשי, בזמן עיכול ארוחה כבדה, יכולים לגרום לאדם להקיא.
לדוגמה, נגנית, שעולה לבמה להופעה חשובה, שהיא מאוד מתרגשת ממנה, זמן מועט לאחר שאכלה מנת חומוס יכולה להרגיש כאב בטן, או אפילו בחילה.
גם אכילה לפני מבחן מלחיץ – יכולה לגרום לשלשול.
מה כן אפשר?
- לשתות מים. רצוי וכדאי עד עשר דקות לפני הריצה.
- פירות עד חצי שעה לפני ריצה.
- מזון מבושל כשעתיים ומעלה, תלוי בסוג הארוחה.
- אפשר לאכול תמר או שניים כעשר עד עשרים דקות לפני הופעה, או לפני ריצה.
לאחר הפעילות הגופנית, רצוי לחכות עד לאחר חזרת הדופק לדופק המנוחה והנשימה לנשימות השגרה.
