מהאחדות אל הפירוד
בפרשת בראשית אנו עוברים מהא’ של האחדות אל הב’ של הבריאה- אל הפירוד.
ננסה דרך סיפור הבריאה המסופר בפרק א’ ובפרק ב’ בצורה מעט שונה, להבין את הצורך במעבר
מאחדות לפירוד.
שם אלוהות ושם הוויה
השינוי בין הפרקים מתבטא בשמות ה’ המופיעים בבריאה.
בפרק א’ שם אלוהים נזכר בפרשת הבריאה
שם אלוהים מבטא את מידת הדין, הגבורה, עולם הטבע.
בפרק ב’ שם הוויה נזכר בפרשת הבריאה
שם הוויה מבוא את יסוד האהבה, החסד, ללא תנאים.
לאלוהות עמידה עצמית, קיום נבדל, שאינו שייך או תלוי בבריאה.
הוא הכוחות הכלליים, עילת העילות, סיבת הסיבות, השורש.
משהחליט הקב”ה מרצונו לברוא את הבריאה , לא בגלל שיש לו צורך בכך אלא משום שזה היה
רצונו, צמצם עצמו, פינה מקום לבריאה שחיצונית לו.
ובזה בא לידי ביטוי המעבר מהא’ של האחדות אל הב’ של הבריאה, אל הפירוד.
אהבה או גבורה?
כשאנו קוראים את פרשת הבריאה בפרק ב’ או נפגשים עם מידת החסד של הקב”ה שברא את
הבריאה ללא תנאים (כמו תינוק הנולד והאהבה אליו היא ללא תנאים כלל) ושם בתחילת הדרך של
הבריאה אנו פוגשים את מי שנותן את כוחות החיים ומגלים את שם הוויה.
בפרק א’ אנו נפגשים במידת הדין , הגבורה כזו שמוכרחה להיות בהמשך הדרך על מנת לאפשר
לבריאה את היכולת ואפשרות להתפתח באופן עצמאי (כמו ילד שמתחיל לצעוד יש צורך לשחרר לו
את היד על מנת שיוכל להמשיך לצעוד לבד- אפילו שנראה כ”אכזרי”)
מידת הגבורה היא המאפשרת לבריאה ולאדם לעמוד בפני עצמם ,להיות אור.
גילוי הרצון להיטיב מתגלה גם במידת הגבורה וגם במידת החסד , כל אחד בזמנו המתאים.
כשאנו פוגשים את מידת הדין בפרשת הבריאה, יש לנו אפשרות להציץ אל מאחורי הקלעים בפרק ב’
ולגלות את שם ההוויה – את החסד שמאחורי הגבורה , מי שנותן את כוחות החיים.
מערכת יחסים
מאותו הרגע שהקב”ה בורא את הבריאה ואת האדם , יש אפשרות לקשר, למערכת יחסים
ובאמת בכל רגע ורגע יש פנייה של הקב”ה אלינו , הרצון לברוא, להחיות ,לתת קיום, מלא באהבה.
לפגוש את האין סוף
אדם השמח בחלקו- כשאדם נפגש עם אדם אחר הוא מבין שיש לו חלקיות, שבכל אדם יש חלקיות
