למה לא כדאי לאכול יותר מידי?
רמב”ם: “לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו, אלא יפחות כמו רביע משביעתו” (הלכות דעות, פרק ד’, הלכה ב’);
“ורוב החולאים שבאים על האדם אינם אלא, או מפני מאכלים הרעים, או מפני שממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלות הטובים” (הלכה טו’).
איברי עיכול מותשים
עודף מזון גורם לתשישות של אברי העיכול ומערכות הגוף השונות, מכמה סיבות:
- הקיבה מתקשה להתכווץ כדי “ללוש” את האוכל.
- קיבה מנופחת לוחצת גם על השוער (ספינקטר) התחתון של הוושט ויכולה לגרום להחלשתו ולצרבת.
- התריסריון, הלבלב והכבד נאלצים להיות עסוקים בצורה מוגזמת, בפירוק מזון עתיר שומן / חלבון או עמילן, במקום להיות עסוקים בפעולות השוטפות שלהם.
- קיבה עמוסה במזון, גורמת ללחץ על הריאות הממוקמות ממש מעליה. לחץ על הריאות, מצריך מהם מאמץ יתר, בכדי להתפשט את מלוא המקום לו הם זקוקים ולפעול בצורה תקינה.
מה קורה לקיבה ומה קורה בוושט, כשאוכלים יתר על המידה?
צרבת מתרחשת כתוצאה מחזרת תוכן מהקיבה לוושט.
בין הוושט והקיבה נמצא שריר טבעתי – השוער הוושטי התחתון (lower esophageal sphincter – מסומן עם ראש חץ בציור).
שריר שוער זה, מחבר את הוושט לקיבה. החלשותו של שריר זה, משאירה אותו מעט פתוח ומאפשרת חזָרת תוכן מהקיבה לוושט.
מכיוון שמזון ששהה בקיבה, הינו חומצי מאוד, הרי שחזרה שלו אל הוושט, יוצרת צריבה בוושט ותחושה של שריפה. או במילים אחרות: “צרבת”.
כאשר תופעת חזָרת התוכן מהקיבה אל הוושט, מתרחשת באופן קבוע, מקובל לכנותה בשם: “ריפלוקס”.
אפשר גם לומר שריפלוקס הוא סוג של צרבת ממושכת.
אך גם צרבת איננה סוף הסיפור. הקיבה מצופה בחומר מיוחד שעוזר לה להתגונן מפני החומצה החזקה המצויה בתוכה.
לוושט אין הגנה כזו ולכן כאשר חומר חומצי מקיבה נוגע בתאי (האפיתל של) הוושט – הם נפגעים.
כאשר תא נפגע – יש צורך להחליפו, כלומר נוצר תהליך דלקתי.
השם הרישמי של מצב זה הוא: “וושט על שם בארט” – כאשר מאובחן תהליך דלקתי, בבדיקת אנדוסקופיה, בוושט התחתונה.
ביסודו של דבר, התהליך הדלקתי של החלפת התאים הינו חיוני לחיים, אך חשוב לזכור, שכל החלפה של תאים כרוכה בהעתקת מידע גנטי של התא כדי ליצור עותק מדויק.
כאשר תהליך זה קורה במהירות רבה, מאשר הגוף מתוכנן אליו – הרי שאנו חשופים לפגיעות של מוטציות גנטיות.
ובאמת וושט על שם בארט, הינו גורם סיכון משמעותי, להופעת סרטן וושט מסוג אדנוקרצינומה.
לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו, אלא יפחות כמו רביע משביעתו
מיקום השוער הוושטי התחתון, איננו בחלק העליון ביותר של הקיבה, אלא נמוך מכך, וחלקו התחתון מסתיים בערך ב4/5 גובה הקיבה.
מכאן מובנת ביותר, הוראתו של הרמב”ם, שציטטנו לעיל: “לא יאכל אדם עד שתתמלא כריסו, אלא יפחות כמו רביע משביעתו”.
מכיוון שמילוי הכרס (הקיבה) במזון, יגרום למזון הנמצא ברום הקיבה ללחוץ על השוער ולהחליש אותו.
כפי הנראה, מכיוון שלקיבה דרוש מקום נוסף בכדי שתוכל להתכווץ כראוי וללוש את המזון המגיע אליה, מבקש הרמב”ם להשאיר רבע קיבה ריקה ולא רק חמישית.
