מהו טבע ראשון?
הטבע הראשון הוא הנטיות הראשוניות איתן נולדתי. נטייה מלשון הטיה.
כלומר, יש לכל אישיות כוחות מסוימים שהיא נוטה להשתמש בהם יותר, שהם יותר זמינים לה.
או במילים אחרות, יותר טבעי לאדם להשתמש בהם.
המשמעות מבחינת ההתנהגות היא, שהשימוש באותם הכוחות נעשה באופן יותר מיידי, בצורה טבעית.
כלומר כוחות אלו נמצאים בשימוש מספר רב יותר של פעמים והרבה פעמים באופן שאינו מודע.
זו האסטרטגיה שכבר “מוכנה”, בתוך אותה האישיות.
אותם כוחות, שאנו נוטים להשתמש בהם יותר, גורמים להטיית יתר לכיוון מסוים. כלומר, אנו לא מסכלים על סיטואציה בצורה מאוזנת, אלא נוצר מעין ‘קימוט’ בנפש, הטיה לכיוון מסוים.
תפיסה מוטעית
מכיוון שכך היא נטייתה, ממילא, גם ניסיון החיים שתעבור אותה האישיות, יתפרש על פי אותן תגובות מיָדיות:
לדוגמה, שני ילדים קטנים, החיים באותו הבית, יכולים להיות נוכחים באותה הסיטואציה:
הראשון, יפרש אותה בצורה מסוימת וגם יגיב על פי פרשנות זו; והשני, יפרש באופן אחר ותגובתו תהיה על פי פרשנותו.
הכל כפי נטיותיו המוּלדות.
מובן הדבר, שככל שאותה אישיות תשתמש באותן האסטרטגיות מספר רב יותר של פעמים, הרי שתרגיש מזוהה איתן, הן יתקבעו עמוק יותר ויהפכו להיות חלק מתפיסת האני. “אני כזה”, או: “אני כזו” יהפכו להיות חלק מההגדרות שאדם נותן לעצמו.
ובעצם אין הגדרות אלו מעיקר האישיות, או ממהותה, אלא נטייה בלבד.
מהו טבע שני?
לכל אדם יש כוחות נוספים ורבים, אלא שהם פחות מפותחים, פחות זמינים לשימוש. האישיות פחות מכירה אותם ופחות מודעת לקיומם. הם יושבים בחושך.
בעצם יוצא, שאנו טוענים כאן דבר מהפכני: כל שימוש באותן הנטִיות המוּלָדׂות, גם כאשר הוא נעשה באופן טבעי ולא מודע, הוא בחירי במידה מסוימת. שהרי האישיות בחרה להשתמש בו, גם אם זה קורה פעם אחרי פעם ואנחנו רגילים אליו, עד שאנו קוראים לו ‘אני’.
אומנם נכון, שהבחירה מתרחשת מכיוון שאין האישיות מכירה אסטרטגיות נוספות, אך מכל מקום, עדיין היא משקיעה אנרגיה חשיבתית באותם כוחות, מפני שאלו האסטרטגיות היחידות שהיא מכירה כעת.
חשיבות הכרזה זו היא בכך, שמכאן אנו למדים, שברגע שאותה האישיות תגלה אסטרטגיות נוספות, היא תוכל לבחור גם בהן, לאחר הליך ארוך של התרגלות.
לקנות טבע שני
בתהליך הכרה, כּנֵה ואמיתי, אנו חושפים באומץ, הן את הנטיות המוּלדׂות שלנו (מה שעד כה החשבנו כמי שאנחנו, כלומר, החשבנו אותם כבלתי בחיריות) והן את הכוחות החדשים שיש בנו.
אנו מעזים להישיר אליהם מבט ולומר באומץ:
פספסתי אתכם שנים רבות. למרות זאת, אני מסכים / מסכימה להתמודד גם עם האמירה האישית שעד כה חייתי בחושך; וגם עם הכוחות הנדרשים ממני כדי להרגיל את הנפש להפסיק להיצמד אל אותן אסטרטגיות מוכרות. כעת אני מוכן / מוכנה לפתח אסטרטגיות, רחבות טווח הרבה יותר, הכוללות את כל כוחות האישיות.
הציר המחבר בין טבע ראשון וטבע שני
הטבע השני איננו מתנכר לטבע הראשון. איננו בז לו, מתייחס אליו כבלתי מפותח, או מתבייש בו.
הטבע הראשון הוא פשוט חלק מהטבע השני. חלק – גם במובן של חיבור, וגם במובן, שהוא איננו רע, הוא פשוט חלקי. איננו כל התמונה.
לכן, על מנת לא לטעות, חשוב להבין, שלקנות טבע שני, אין פירוש הדבר שהאישיות היא גמישה במידה אין סופית. עדיין יש לה יסודות שהם היא באה – עדיין יש לה חוזקות וחולשות, עדיין יש לה ‘נטיות’, גם כשהיא יודעת לבחור בצורה מאוזנת בכוחות האחרים.
על פי הטבע השני, אותו ה”אני” מסוגל להשתמש בכל מי שהוא.
גם אם הוא משתמש בכל כוחותיו – תמיד אותו ‘אני’ יהיה מסוים ולא יותר. דווקא כזה ולא אחרת. בדיוק כמו בגוף – נניח שיש לי נטייה לכאבי גב. אין זה אומר שחייב להיות לי כאב גב בפועל: אני יכול להתאמן ולשמור על הגב שלי כמו שצריך. אך תמיד הנטייה לכאבי הגב תישאר.
בני חורין
כאשר תהליך זה מושלם והאישיות שולטת בכל כוחות נפשה כרצונה – הרי שאותה אישיות מובחנת הינה בת חורין
וקנתה טבע שני.
