כדי להבין כיצד ומדוע נוצר דפוס מחשבתי, עלינו להכיר מושג חשוב:
פרדוקס הגמישות של המוח
להבהרת המושג “פרדוקס הגמישות של המוח” בקצרה, אפשר לנסות לנסח זאת כך:
המוח מאומן ובנוי לשמור על השגרה ועל מצב מאוזן בגוף (הומאוסטאזיס) ומתריע כאשר מופיע שינוי.
לעומת זאת, כאשר אין למידה, התפתחות ושינויים, הרי שהמוח מתעייף ומשתעמם בגילאים המוקדמים – מגיל 30 ומעלה, חייבת להמשיך להיות למידה, של דברים חדשים, על מנת שהמוח לא יתנוון.
קיבעון מחשבתי
קיבעון מחשבתי הוא חשוב ואפילו הכרחי, במידה מסוימת, על מנת שלא נאלץ ללמוד את המציאות בכל פעם מחדש.
ילד שטועם כמה פעמים מאכל מסוים ולומד שהוא אינו אוהב טעם זה, מתקבעת אצלו הידיעה שטעם זה אינו אהוב עליו.
לכשיגדל ויצא לערוך קניות במכולת, ידע לא לרכוש את אותו מאכל ולא יאלץ לטעום את כל המאכלים במכולת, בכדי לדעת אם הם קולעים לטעמו או לאו.
קיבעון מחשבתי זה, מאפשר התנהלות תקינה של חיי היומיום, ללא עכבות של לימוד חדש של המציאות.
לעומת זאת, אם בבגרותו ינסה שוב לטעום את המאכל, יכול להיות, שיגלה שהמאכל יכול להתחבב עליו והטעם שונה מהאופן שבו חווה אותו בילדותו.
מאידך, יכול להיות שבגלל שהמחשבה מקובעת, יפספס את ההזדמנות לרכוש טעם נוסף ואחר ממה שחווה מאז ילדותו.
כשדפוס המחשבה מתקבע, יש התנהלות יומיומית הכרחית, אך כדי לאפשר צמיחה והתפתחות צריך גם חוויות של שינויים.
קיבעון של דפוס מחשבה יכול להביא לפרשנות למציאות לפי אותו דפוס מחשבתי ואין ראִייה של המציאות כפי שהיא.
גמישות מחשבתית
האפשרות לגמישות מחשבתית, עוברת דרך הבנת אופן הפעולה, של המעגלים החשמליים במוח.
במוח ישנם מעגלים חשמליים, הנפתחים ונסגרים כל הזמן. ישנם מעגליים דומיננטיים יותר וישנם פחות.
ממש כמו הכוחות בנפש, המעגליים הדומיננטיים הם הזמינים, הנגישים והם אלו שיהיו פעילים יותר.
כשיש שימוש דומיננטי, מתמשך, בתכונה החזקה והנגישה של המוח (שהינה שונה מאדם לאדם), תכונה זו מתקבעת והופכת להיות הכוח השימושי ביותר להתמודדות עם המפגש עם המציאות.
כלומר, האדם הנושא אותה, רגיל להתקדם ולקדם את עצמו עם האסטרטגיה המחשבתית הזו.
בדרך זו, תכונה זו מתחזקת ונוצר דפוס מחשבתי שמתקבע.
תרגול למחשבה חדשה בטווח הזמן המיידי
כתִרגול לטווח הזמן המיידי, בו אנו תקועים ב’לופ’ של מחשבות, ניתַן לתרגל הכנסה של מחשבה חדשה בכוח.
מבחינה ביולוגית, סגירת מעגל משפיעה ל90 שניות ואחר כך ההשפעה נעלמת.
לאחר שניות אלו, בידי האדם להכניס אל תוך מחשבתו מחשבה אחרת שלא תיתן לאותו מעגל דומיננטי להיסגר שוב ושוב.
כך קורה לנו בנהיגה: גם אם חווינו אירוע מסכן חיים וליבנו פועם, הרי שאנו נרגעים יחסית מהר, מכיוון שאנו נדרשים להחזיר את תשומת ליבנו אל הכביש.
אם לא נעשה כן, אותו מעגל דומיננטי ייסגר שוב ושוב עד לעייפה, בדיוק כמו שקורה לנו כששיר ‘נתקע לנו במוח’.
תרגול למחשבה חדשה לטווח הארוך
שינוי דפוסי חשיבה לטווח הארוך, הוא מורכב יותר וכולל תודעה ערה, שבה אדם מזהה את דפוס המחשבה שבו פעל, תוך כדי המפגש עם המציאות. זיהוי זה ממשיך עם האדם קדימה. הוא חושב עליו, ‘ממשמש אותו’ ומעמיק לגבי האיכות שלו – האם זהו דפוס טוב או לא.
זוהי למידה כפולה – הנוצרת הן מאנליזה מחשבתית והן מלמידה מהמציאות. אנליזה ללא מפגש עם המציאות, עלולה להיות מנותקת. מאידך, למידה רק מהמציאות עלולה להיות מוגבלת ונשארת בתוך אותו מסגור מחשבתי.
בפעם הבאה שנִפגֵש באותה המציאות – הזיכרון, שזהו רק דפוס חשיבתי ולא הכרח ביולוגי, כבר יהיה טבוע בנו יותר ויכולת הבחירה שלנו כעת, קצת יותר גדולה.
בצורה כזו, האדם מפַתח יכולת, להגיב בצורה פחות אוטומטית.
אין זה שינוי מהיר וחד פעמי, זהו ציר תהליכי שחוזר שוב ושוב וכל הזמן ממשיכים ומתפתחים בו.
כלומר, בפעם הבאה, יכול להיות שתהיה את אותה חוויה ואותו הרגש, אך מפעם לפעם, הבחירה לפתיחת מעגל חשמלי חדש נהיית זמינה יותר, התייחסות שונה, במקום חזרה על אותו דפוס מחשבה מוכר.
בכל פתיחת מעגל חדשה יש אפשרות לתת את תשומת הלב לדרך החשיבה / הפעולה המוכרת ולבחור מחדש בדפוס מחשבה חדש,
ויש לכך השפעה על התחדשות ושינוי בדפוסי המחשבה לטווח הארוך.
