קטגוריה: התפתחות

כל האדם כבר כלול בזיגוטה, התא הראשון. אך תא אחד לא מספיק, התא צריך להשתכפל ובנוסף, כל תא חייב להתמיין ולקבל תפקיד ייחודי. לאחר כל זאת, כל רקמה וכל אבר חייבים לעבוד בהרמוניה עם כל שאר התאים, השונים מהם. זה ורק זה – הוא אדם וכך הוא העולם.

להבהרת המושג “פרדוקס הגמישות של המוח” בקצרה, אפשר לנסות לנסח זאת כך: המוח מאומן ובנוי לשמור על השגרה ועל מצב מאוזן בגוף (הומאוסטאזיס) ומתריע כאשר מופיע שינוי. לעומת זאת, כאשר אין למידה, התפתחות ושינויים הרי שהמוח מתעייף ומשתעמם בגילאים המוקדמים ומגיל 30 ומעלה חייבת להמשיך להיות למידה של דברים חדשים על מנת שהמוח לא יתנוון.

איננו יכולים בכל יום לקבל מחדש החלטות לגבי כל הדברים אותם אנחנו עוברים בחיינו. מסיבה זו אנו לומדים מניסיון. כלומר, אנו ‘מקבלים על עצמנו’ מעין כללי אצבע, שלאורם אנו הולכים. הם מסייעים לנו להתנהל בחיי היום יום, בכדי שיהיה לנו מצע שעל גביו אנו יכולים לקבל החלטות. הבעיה היא, שהחלטות אלו הינן חיוניות מחד והרבה פעמים מטעות מאידך. אז מה עושים?

בפרשת צו מצווים הכהנים לשבת באוהל מועד שבעה ימים ולהמתין התקדמות יכולה להתפתח גם בזמן שהייה, המתנה. .ובאמת ביום השמיני הק”בה מתגלה 

בהתחלה אנחנו מגדירים אותו במושגים בוסריים, בכדי שנוכל לדבר עליו. אבל, המושגים ישתכללו ויהיו שונים לחלוטין בסוף התהליך. הגדרת האני היא מחויבת, אבל טעות היא להישאר בהגדרה הראשונית. זהו תהליך מתמשך, ההולך ומתפתח כל הזמן

שלוש הוא העולם הבא, אליו הכל זורם. צמיחה היא התנועה על הציר. הכיוון הוא מתוך מה שכבר הכל קיים, ליצור מציאות חדשה של כל מה שקיים בי עם כל הפרטים. גם ברובד הנאצל יותר זה כך: בהתחלה הייתי מחובר אל הבורא, אחר כך הוא הפריד אותי ממנו ולבסוף אנחנו מתאחדים שוב, מרצון = הרצון האישי הפרטי הנבדל שלי רוצה את החיבור ונוצר כאן שלוש חדש.

ההתפתחות היא מפירוד, צמצום, הפרטה לאחידים. לכל פרט בבריאה יש את האחידות שלו – המיוחדות שלו שקשורה אל האחדות הכלל – המקור הראשיתי. הצורך בתנועה מהאחדות אל האחידות מחויב על מנת לאפשר מפגשים בבריאה. 

אמת כללית היא דבר מוכרח והיא כוללת כל. אבל האמת הפרטית, הקטנה היא זו שדרכה יש התפתחות. כל פרט נוגע במציאות האלוקית במקום שבו הוא מתחבר אליו. אמת מארץ תצמח- אמת חייבת לבוא מתוך דבר הצומח ,מתקדם, מתפתח , אמת שאפשרת חיים.

אחדות היא לא אחידות. הפרט לא יכול לראות את הצד השני, את הזווית האחרת. יש לו וודאות מוחלטת במה שהוא רואה, במציאות שהוא חווה. הפרט רואה פרט מתוך כל הכלל. אדם שרוצה להתאחד חייב להבין את המבנה שהאחדות מתפרטת. ואז גם רוצה לנסות לראות את שאר הפרטים, את המציאות שהוא אינו חווה.  כדי לצאת מהפרטיות, צריך להתאחד עם השני.