המטמון שבנגע הצרעת
חיבור דרך דיבור
בפרשה הזו מתוארים דיני טומאה- טומאת יולדת, דיני צרעת, טומאות הקשורות אל האיש ועוד.
אתייחס הפעם לדיני הצרעת.
הצרעת היא מחלה רוחנית מתחום המוסר. אדם החולה בצרעת עליו לצאת אל מחוץ למחנה להתבוננות על מעשיו.
מצורע- הוא אדם המוציא שם רע, ומקלקל את החברה.
הדיבור הוא המחבר בין בני האדם. ממש כמו שבגוף, הדם הוא המחבר בין התאים כך גם הדיבור שיש בו כוח עצום לחיבור או קלקול. .
חברה נבנית ע”י דיבור ולשון הרע מונע את החיבור.
מטמונים בקירות בית המצורע
רש”י מפרש שדיני צרעת הבית חלים רק בארץ ישראל. וזוהי בשורה טובה משום שהעם הישב בארץ לפני כניסתו של עם ישראל לארץ ישראל
החביא מטמונים בקירות ביתו. וכשיש נגע צרעת בבית, מפנים את תכולת הבית ומנתצים את הקירות ואז מתגלים המטמונים.
האדמור מפיאסצנה בספרו אש קודש מסביר דבר נפלא על דברי רש”י.
יכול אדם לחשוב שמכיון שפגעה בו הצרעת ריבונו של עולם מרחיק אותו ממנו ואינו רוצה בקרבתו. אך לפי הסברו של רש”י אפשר להבין שדווקא ריבונו של עולם
מחפש את קרבתו של האדם וע”י נגע הצרעת שהוא אכן ייסורים וסבל , עדיין אותו אדם ימצא מטמונים ואת קרבתו של ריבונו של עולם.
סיכוי מול סיכון
הגר”א כותב שההבדל בין הנצרות ליהדות בא לידי ביטוי במחלוקת על האמירה של חכמים שהרבה להם תורה ומצוות.
הנצרות טוענת שהרבה להם תורה ומצוות על מנת להחלישם שיחטאו ולכן זה הסימן לכך שריבונו של עולם נטש את העם היהודי.
לעומת זאת ביהדות חכמים מסבירים שהרבה להם תורה מצוות על מנת לתת לעם ישראל את ההזדמנות בכל פעם לעשות עוד מצווה, לתקן, להגביר את האור.
ואם לפעמים חוטאים,אפשר לחזור בתשובה.
הדגש הוא על הסיכוי מול הסיכון .
וזוהי בסך הכל פרשנות של המציאות- כך גם בצרעת הבית- ריבונו של עולם אינו רוצה להרחיק את האדם החוטא, ההפך הוא רוצה לקרבו,
מאפשר לו לחזור בתשובה ואף מוצא לו מטמונים.
