חיסון קורונה או לא חיסון? זו השאלה

הבהרה: כל הכתוב כאן היא דעתו האישית של הכותב וניסיונו להגיע לחקר האמת, מנקודת מבטו. אין לראות בכתוב כאן תחליף ליעוץ רפואי מקצועי, כפי המופיע גם בתקנון האתר. שנית, כל הכתוב כאן, אמור ביחס לידיעות שלנו עד היום – ואינן נוגעות לגבי מוטציות חדשות, כמו זו שהתגלתה לאחרונה באירופה (מוטציה B.1.1.7) ואיננו יודעים בוודאות מה משמעות מוטציה זו.

בואו חברים, נדבר בצורה סבירה על החיסונים לקורונה.

אלו שלא מסוגלים לשאת מסר מורכב, מוזמנים שלא להמשיך לקרוא מעכשיו.

וגם אלה שלא מסוגלים לשאת תמונה יותר רחבה, ממה שיש להם עכשיו בראש.

קודם כל, כדי לפנות את השטח מהמוקש הראשון:

יש קורונה והיא אמיתית! לא משנה כרגע מי המציא אותה והאם זה היה בכוונה או לא.

ואם עשה את זה ביל גייטס; או שביבי, בכוונת מכוון, לא אסר על ישראלים להיכנס ולצאת מארה”ב מיד בשלב ראשון; או, שהבונים החופשיים משתלטים על העולם דרך הפצתה.

כל מי שלא מכיר אנשי רפואה, אמיתיים, בשר ודם, שמטפלים יומם וליל בחבר’ה האלה, שמתים בגלל הקורונה ולא עם הקורונה – יכול להמשיך ולהתפלסף על נקודה, שאיננה פילוסופית כלל וכלל.

כל מי שמכיר אנשי רפואה, חברים של עשרים שנה – או משפחה, שעובדים במחלקות קורונה – ושומע מהם מה קורה שם, מבין שמדובר במציאות מציאותית לחלוטין.

בדרך כלל, צוותי רפואה יודעים כבר לזהות מצבים שמהם אין דרך חזרה. יודעים לזהות וגם להיערך לפני הדרדרות – או לעכב הדרדרות שכזו.

זו מחלה עם מהלך מחלה לא שגרתי, עם הדרדרות מהירה, שאינה נצפית במחלות אחרות בצורה כזו – וקשה להיערך אליה.

נכון, שלצערנו הגדול, עכב המקרים המתמשכים והולכים, צוותי החירום במחלקות הקורונה, כבר מתחילים לרכוש ניסיון – אבל בכל מקרה מדובר על מהלך מחלה חדש ולא מוכר. זו מחלה אחרת [פה כתבתי על פרוטוקול +MATH, לצוותים הרפואיים, לטיפול בחולי קורונה קשים ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו].

והיא ממש, אבל ממש – קיימת!

רוצים דוגמה?

מבחינת נתונים יבשים (פורסמו כאן, לפני שלושה ימים, ב17 לדצמבר 2020 בLancet), שנאספו בצרפת, לגבי 89,530 חולים בcovid-19 ולגבי 45,819 חולים עם שפעת שאושפזו בצרפת בתקופת המחקר, אזי: חולים עם נגיף קורונה הזקוקים לאשפוז, מציגים תמונה קלינית שונה, מאשר אלו עם נגיף שפעת.

במה זה שונה?

1. זיהום לקורונה מלווה בסיכון מוגבר לסיבוכים נשימתיים ושיעורי התמותה גבוהים יותר. וביתר פירוט: חולים שאושפזו בגלל covid-19 פיתחו באחוזים גבוהים יותר, תסמינים כמו אירוע מוח המורגי (כשעורק במוח נקרע או כאשר דולף דם מהעורק למוח), כשל נשימתי חד, או תסחיף ראתי, ביחס לחולי שפעת.

מי שמתנחם בזה – שכיחות אוטם לב או פרפור פרוזדורים הייתה נמוכה יותר, מאשר עם נגיף השפעת.

2. שיעורי התמותה בחולים שאושפזו בגלל covid-19, גבוהים יותר, בהשוואה לחולי שפעת.
3. באופן גורף, שיעור המאושפזים בחולים עם covid-19 נמוך יותר באוכלוסיות הצעירות, ביחס לחולי שפעת. אבל… (וזה אבל גדול) – חלק גדול יותר מתוך אוכלוסייה זו, שכן היו זקוקים לאשפוז – נדרש לתמיכת טיפול נמרץ, ביחס לחולי שפעת; ובקרב מתבגרים – שיעורי התמותה באשפוז היו גבוהים פי עשר (!), ביחס לחולי שפעת (1.1% לעומת 0.1% בשפעת).

את כל זה חייבים לכתוב, עוד לפני הדיבורים לגבי החיסון עצמו, כי אם אין מחלה – ודאי שאין צורך לדבר על חיסונים…

אני יודע שאין במילים הללו לשכנע את הבטוחים בקונספירציה, אבל לגבי ההעדפה הרגשית הזו של חלק מהאנשים, אשתדל להתייחס, אי”ה, במאמר נפרד – ואני מקווה שאוכל לפייס את הלבבות הללו בדברי טעם.

הבהרה נוספת ואחרונה:

קורונה קיימת. אלא שחייבים לקחת אותה בפרופורציות. היום כבר ברור, שלא מדובר במגיפה בסדר גודל של השפעת הספרדית, המגפה השחורה, דֶבֶר, או אֶבוֹלָה.

זו מחלה שהתמוּתה ממנה, בכלל האוכלוסייה, למעט אלו עם מחלות רקע ואוכלוסייה מבוגרת, היא מועטה ביותר – ונפרט על אוכלוסיות בסיכון בהרחבה, בהמשך המאמר.

כל זה ידוע לכל מערכות הבריאות בעולם, כבר בערך מאפריל 2020.

אלא, שבגלל מקדם ההדבקה הגבוה – יכולה להצטבר כמות אוכלוסייה חולה, במהירות גבוהה, שיכולה להעמיס על כל מערכות הבריאות בעולם.

כך, עלול להיגרם מוות של יותר אנשים באופן עקיף, מכיוון שהם לא יקבלו את הטיפול הרגיל.

כלומר, רוצים להגן על מערכת הבריאות, שיש לה קיבולת מסוימת. זו הסיבה לכל הלחץ, ההרחקות והסגרים.

(כל זאת, בלי להיכנס לדיון הפוליטי בהקשר הזה, מה היה נכון לעשות, כדי להגן על המערכת – והאם ישנם פתרונות טובים יותר מאלו שננקטו. על כבר נשפכו – ועוד ישפכו, נהרות רבים).

ולמעשה, יש להבדיל בין שלושה פרמטרים:

1. הסכנה הבריאותית לאזרח הפרטי – שאיננה גבוהה בדרך כלל לרוב האוכלוסייה (כאמור לעיל, על כל זאת, נפרט בהרחבה, בהמשך המאמר).
2. העומס על המערכת – שקיים בצורה מוגברת בגלל נטל הקורונה והרבה טיפולים שאינם דחופים (אֶלֶקְטיביים), מתבטלים בגלל עומס זה.
3. מהם הפתרונות הנכונים והמנהיגותיים הנכונים לעומס על המערכת.

למען הסר ספק: אנו מדברים על סעיף (1) בלבד – וההשלכות שלו לגבי החיסון.

ובכן, למה מקדם ההדבקה גבוה?

מהסיבה הפשוטה, שמכיוון שזהו נגיף חדש שלא היה כמותו בעולם, אין עדיין נוגדנים לאף אחד בעולם. לכן, הוא מתפשט במהירות ובקלות.

כאשר יש נוגדנים לחלק גדול באוכלוסייה – הרי שהנגיף איננו יכול להעביר את עצמו, אל אותם אנשים, שכבר פיתחו נוגדנים.

בצורה כזו, מהירות ההתפשטות של נגיף מאוד מואֶטֶת.

אם כן, איך מייצרים נוגדנים בגוף האדם?

דרך אחת לייצר נוגדנים בגוף האדם, היא על ידי הדבקה: זו הדרך הטבעית, דרכה הגוף מתמודד עם איומים חיצוניים.

הדרך השנייה היא, דרך חיסון: המגרה את מערכת העצבים לייצר נוגדנים. וכך אנו מגיעים לחיסון הנידון במאמרנו זה: חיסון הקורונה.

הקדמה לגבי החיסונים:

בתור מנחה לאורח חיים בריא כבר עשור שנים, אני מתהפך בקברי שעוד לא נִכְרה כלל וכלל.

ממה?

מהרשויות, שלא ניצלו את הוואקום שנוצר כאן בשנה האחרונה, בהּ הייתה בהלה בריאותית, בזמן שלא היה עבורה שום מענה רפואי.

בעשרות השנים אחרונות, ישנו מרוץ נמרץ ביותר של מחקרים, המראה את התועלת של אורח החיים הבריא ואת השפעותיו רבות הזרועות על מערכת החיסון.

לכן, זהו פשע בל יתואר, שלא הקדישו את כל משך הזמן, של השנה האחרונה, ללמד את הציבור – שהיה בָּשֵל ללמידה עצמית – גם בגלל הפחד מהמצב וגם בגלל, שנוצר מצב מאוד ייחודי – שאין שום תרופה אחרת לברוח אליה.

במקום זאת, המערכת המשיכה לטפטף הנחיות, רק באותה צורת חשיבה פרימיטיבית, של: מרחק, מסכות ושטיפת ידיים.

שלא ישמע מדברי, שאין אלו הנחיות מסייעות! או שאין לבצע אותן. הן חשובות ומסייעות – אלא, שאין בהן די!!

הרי המחלה הזו, הוא ההוכחה הפשוטה, שמערכת החיסון, היא פקטור מרכזי, בשלושה מקרים:

1. הן בשאלת הפיכת נשא קורונה לחולה קורונה;
2. הן בשאלת חומרת הסימפטומים;
3. והן בהשפעות הפוסט קורונה (כלומר מה יהיו הסימפטומים שיחווה האדם, לאחר שהמחלה הראשונית חלפה).

רואים חתכים ברורים של האוכלוסייה, לא רק בישראל, אלא בכל העולם – ויש הבדלים גדולים, בין קבוצות האוכלוסייה:

בואו ננסה להסתכל על נושאים אלה קצת יותר מקרוב:

1. יש כאלה – והם הרוב, שיישארו א-סימפטומטיים. כלומר לא כל אחד שנדבק בקורונה – יהיה חולה קורונה. לכן, ההשוואה בין שתי קבוצות אלו, היא חוסר מקצועיות במקרה הטוב וטריק תודעתי גרוע, במקרה הפחות תמים.
2. גם בין אלו שיהיו סימפטומטיים, מִנְעד הסימפטומים הוא עצום: משיעול יבש בלבד ועד חוסר תפקוד רֵיאתי וקריסת מערכות.
3. את אותו המִנְעד, נגלה גם בין הפוסט קורוניים (אלו ש”נדבקו והחלימו”): מ-א-סימפטומטיים ועד אלו שמפתחים סימפטומים קשים לאורך זמן.

הכל במה תלוי?

בחוסנו של הגוף, באנרגיה הכללית שיש לו, בזמינות החומרים הדרושים לכל המערכות לייצר את מה שהם צריכות בשביל להתמודד – ובראשן כמובן, מערכת החיסון.
[להרחבה: פרסמתי פה, סדרת סרטונים קצרים ובהם העמקה ביולוגית – איך הגוף מתמודד במצבי חירום?]

לכל הדברים הללו יש כתובת אחת בלבד:

אורח חיים בריא.

תזונה נכונה

שינה מספקת

מניעת סטרס

ועוד.

תרופה, ולו החכמה ביותר לא תספק מאומה מכל אלה. היא לא ממלאת מקום במקום חומצה פולית חסרה, שיכולה ליצור אנמיה בגוף, או מבחינה רגשית – דיכאון. היא גם איננה מחליפה לגוף את הצורך באשלגן, לתפקוד משאבות נתרן – אשלגן, שהרבה מחיים של תאי הגוף תלוי בהם.

בואו נדבר רגע, על קבוצות הסיכון:

נכון, אנחנו רואים, שקבוצות בסיכון צריכות להיזהר יותר.

מיהן קבוצות הסיכון? חולי סוכרת, לב, השמנת יתר ועוד (נדבר על קבוצות אלו והסיכונים שלהם בהרחבה, ממש עוד מעט). כמעט כולם, הם כאלה, שאורח חיים בריא, מסייע להם לצאת מהמצבים הקשים הללו, כמעט לחלוטין – ויעידו על כך מאות רבות של תלמידי ומטופלי.

גם לגבי הבריאים, “ללא מחלות רקע”, שלא ברור, למה חלקם מפתחים תסמינים במהירות – מי שלמד אצלי יודע, שיש הבדל בין חוסר מחלה בפועל, לבין בריאות.

הפער, בין לחיות – לבין לשגשג.
לא כל מי שלא מת, זה אומר שהוא ממש חי… זה נכון רגשית וזה נכון גם פיזית.
יש הרבה אנשים שמתאימים להגדרה של חיסון: “חי מוחלש”…
ההתמודדות (וכרגע אני מתייחס להתמודדות הפיזית) עם עומס חיצוני קשה להם – והיא באה כעת בדמות הוירוס הזה.

לכן, זהו פשע מכיוון אחד. כי הוא בעקיפין, מגדיל תמותה באופן עקבי וקבוע.

לא רק עכשיו, בתקופת הקורונה, אלא כבר שנים, באופן שיטתי וגורף.

אבל, הצד השני מסוכן לא פחות: ההתעלמות.

זהו גם כן סגנון חשיבה דוגמָטי: הכל קורה כי… לא אכלו מספיק בריא / לא ישנו מספיק טוב וכולי.

כמו חסידי התרופות, שלא משנים את הדוֹגמוֹת ושיטת החשיבה, כך חסידי אורח החיים הבריא.

לא משנה מה מראָה המציאות, החשיבה תמיד אותה החשיבה. ואם זה לא מסתדר? אז נוסיף עוד עלה חסה, או נעשה עוד ניקוי.

היו מחלות בעולם, גבירותי ורבותי, גם קודם המהפכה התעשייתית! גם קודם המצאת החשמל וגם טרם עידן החקלאות המודרנית. בני האדם הלכו לישון בשעה מוקדמת, עם חשיכה; הכל היה אורגני – ובכל זאת… מתו גם אז כמה אנשים…

ואת כל הטענות אני מכיר – ומלמד את הנכונות שבהן: באמת תוחלת החיים עלתה, לאו דווקא בגלל חיסונים או תרופות, אלא גם, כי יש הגיינה ומפרידים בין מי השתייה לבין מי השפכים; כי עובדים פיזית פחות קשה בקור או בחום, כי יש יותר אוכל בשפע ועוד. אבל…

למרות כל מגרעות הרפואה המערבית – ויש לא מעט, במיוחד בכל תחום הגישה למחלות כרוניות – הרבה פעמים היא מצילת חיים! וגם לוקחת חלק בהארכת תוחלת החיים.

כאיש אמונה אני אומר, אם את הכל ברא ריבונו של עולם – דווקא את הרפואה המערבית ברא השטן?! או ש”התפלק לו” לריבונו של עולם והוא לא שם לב – שהמציאו את התרופות מתחת לאף שלו??

עשרות אלפי אנשים צדיקים, אחיות ורופאים, קמים כל בוקר לעבודה, להצלת חיים – ולפעמים כל כך קל לנו (ואני כולל את עצמי בתוך הציבור הזה), שומרי אורח החיים הבריא, לזלזל בעשייה הזו – ובאינטליגנציה שלהם. “אנחנו יודעים” ו”הם טיפשים” – בכלל לא יודעים בריאות מהי…

ולכן, משני הצדדים עולה, שאף צד אינו צודק לבדו. עלינו לברור את הטוב, שיש בכל אחד מהצדדים ולהשתמש בו בזמן הנכון, כלפי האדם הנכון.

כך גם לגבי החיסונים:

הם אינם חפים מבעיות. אלא שחרב פיפיות לפנינו:

מבחינה סטטיסטית, כל עוד לא ניכָּנס למערות לחיות בגפֵּנו ולחכות עד שאחרים יִצרוּ חסינות עדר, הרי שבחמש שנים הקרובות, יש לנו שתי אפשרויות בלבד:

או לחלות בקורונה, או לקבל חיסון.

ובכן – אולי באמת נסתתר עד יעבור זעם?

ראשית, זוהי דרך שרק בודדים יכולים ללכת בה ולא כלל הציבור, שהרי אם כל הציבור ילך בדרך זו – לא תיווצר חסינות עדר (בין אם על ידי הדבקה, או על ידי חיסון).

שנית, רוב הציבור אינו יכול להסתתר מפני עצמו ולכן נשארנו עדיין עם שתי האפשרויות הנ”ל.

גם את הטענה, שחיסון מבוסס שליח רנ”א (mRNA), הוא חדש ומסוכן – כדאי לדייק:

אולי במאמר אחר, אכנס יותר לעומק הפרטים בכל נושא החיסון החדש הזה (למרות שכל הרשת מלאה במידע מפורט לגביו), אבל מבחינת הקהילה המדעית, טיפול מבוסס שליח רנ”א (שנתגלה בשנת 1961) נחקר כבר שנים רבות (משנת 1990 לערך; וכפי הנראה, הוא אחד מטיפולי העתיד המבטיחים ביותר) – ואפילו בתור חיסון לקורונה.

למה דווקא קורונה? לכאורה נראה, שזה רק מעצים את טענות הקונספירציה – שהכל תוכנן מראש… לא?

אז כנראה שלא…

תסמונת הנשימה החריפה החמורה (SARS) פרצה בשנת 2003. תסמונת הנשימה של המזרח התיכון (MERS) פרצה בשנת 2012. לכן, היה ברור שנגיפי קורונה חדשים עוברים מחיות לבני אדם בערך פעם בעשור, וחוקרים מסוימים החליטו להתכונן לקראת הנגיף הבא ובצעו עליו מחקרים.

כמו לדוגמה, הכורכום – מתחום אורח החיים הבריא, שהינו כיום כוכב עולה, בעשרות אלפי מחקרים.

זו הסיבה, שאפילו סדרות מתח בדיוניות בטלוויזיה, התייחסו להפצה של נגיף ממשפחה זו.

בגלל כל עבודת הרקע, שנעשתה לגבי משפחת הקורונה (לא לגבי covid-19 באופן ספציפי, שכן אז לא ידעו על קיומו) – החיסון הזה הורכב תוך שבעה ימים לערך, מרגע החשיפה לכך שיש מגפת קורונה. זאת מכיוון, שהיה צורך להתאים את החיסון לנגיף הספציפי הזה – וכל שאר הזמן הוקדש לבדיקת בטיחות החיסון.

זה הצד החיובי שבסיפור.

מאידך? באמת אין על החיסון הספציפי הזה שום ניסיון קליני רב שנים

איננו יודעים במה הוא עלול להזיק בכלל; ובפרט – מהי השפעתו ארוכת הטווח על התגובתיות של מערכת החיסון?

כמו רוב התרופות והחיסונים בשנים האחרונות, הם אינם מקבלים את הציון A – בטוח לשימוש, אלא את הציון B בלבד – לא נמצא שהוא מסוכן…

מצד שלישי?

אלו שהסטטיסטיקה אומרת שסיכויי השרידות שלהם נמוכים, אם יחלו בקורונה, כגון אלו שנפרט אותם בהמשך המאמר – הרי שחיסון יכול לתת להם אופק חדש.

אז מה עושים?

לכן פִּתרון מושלם – אין פה. אין פתרון למצב, אבל אנו מנסים להבין איך הכי נכון להתנהל איתו.

לכן גם כתבתי, שזהו מאמר לאנשים, המסוגלים לסבול מורכבוּת.

לעצם העניין: מיהן אותן קבוצות שסיכויי השרידות שלהם נמוכים?

אתייחס כרגע לשתי קבוצות מרכזיות:

1. אוכלוסיות מבוגרות: שיעורי התמותה בגילאים המבוגרים עולה באופן תלול, החל מגיל ארבעים (הגיל שבו מתחילים לקחת תרופות, באופן יחסי גבוה יותר. מה שאומר, שחלק גדול מהאוכלוסייה, כבר זקוק ל’עזרה חיצונית’, מגיל זה) – ועוד יותר מגיל חמישים – שישים – שבעים – ושמונים בהתאמה (כלומר: ככל שהגיל עולה, כך אחוזי התמותה עולים באופן תלול). ולדוגמה: כ85% ממקרי המוות מקורונה בישראל, הם של חולים מעל גיל 70! ישנם נתונים, הנמצאים ברשת בהמון אתרים ואפשר לראות אותם שם. כאן לדוגמה אפשר לראות את שיעור התמותה בישראל לפי התפלגות הגילאים (הגרף לקוח מתוך הכתבה הזו בכלכליסט).
2. חולים במחלות לב וכלי דם, או גם במחלות רקע, המהוות גורמי סיכון למחלות אלה – כגון סוכרת ולחץ דם: מצבים אלה, מלווים בסיכון מוגבר לתמותה, בכל הגילאים, בחולים עם covid-19.

מה הנתונים לגבי קבוצה זו?

ביחס למחלות הרקע: חולי סוכרת, הינם בעלי סיכון גבוה פי 2.5 להתפתחות מחלה חמורה או לתמותה, בחשיפה לנגיף covid-19 ואילו חולי לחץ דם, הינם בעלי סיכויים מופחתים יותר, של ‘רק’ פי 2.25, ביחס לאוכלוסייה הכללית (אגב, 42% מהנפטרים מקורונה בישראל היו עם לחץ דם כמחלת רקע. מקור: כאן).

ומה עם אלה שכבר עם בעיות לב או כלי דם? סיכויי התמותה, או הסיכוי שלהם לפתח מחלה חמורה – גדול יותר מפי 3, ביחס לאוכלוסייה הכללית.

עוד הערה חשובה: מחלות אלו, אינן שכיחות כל כך בגיל הצעיר. מאידך, ככל שמחלות אלו היו בגילאים יותר צעירים – כך הסיכון לתוצאה חמורה גדל בהשוואה לקשישים.

כל הנתונים הללו, פורסמו כאן, היום (20 לדצמבר 2020), בכתב העת Heart.

ומה עם הצד ההפוך? מי הן הקבוצות, שחשיפה לחיסון עשויה להיות אצלן בעייתית יותר מאשר שאר האוכלוסייה?

1. נשים בהריון בפרט ונשים בגיל הפוריות בכלל. נשים בהריון נמצאות בסיכון יחסי גבוה יותר באופן כללי, גם ביחס לעצמן וגם ביחס לעובר. לדעתי הדבר נכון, גם ביחס לכל הנשים בגיל הפוריות ובפרט לאלה שיש להם בעיות רפואיות כלליות ובפרט והיכנס להריון.
2. אלו עם בעיות במערכת החיסון, כגון מחלות אוטואימוניות, מדוכאי חיסון ואלרגיות חריפות (ובפרט היסטוריה של אלרגיה לחיסונים!): החיסון עצמו, גם כן מכניס גורם זר, בדיוק בנקודת החולשה הזו – וההשפעה שלו לגבי מערכת החיסון איננה ידועה (לדוגמה, החשש מהתפתחות מחלות אוטואימוניות לאורך זמן, מוסבר כאן בטוב טעם).
   לגבי מדוכאי חיסון:
   אומנם (פורסם כאן), יש מומחים רבים בארה”ב הסוברים, שלמרות שמדוכאי חיסון לא נכללו במחקרים של החיסונים – הרי שכדאי בכל זאת לקחתם.
   וטעמם הוא?
   שבסוג החיסון הספציפי הזה, אין נגיף כלל – ולכן, גם מדוכאי חיסון המקבלים אותו – אינם יכולים לפתח מחלת קורונה, למרות שמערכת החיסון שלהם ירודה. כלומר, כל עוד לא מדובר בחיסונים של נגיף חי מוחלש, אין בהם סיכון ספציפי לחולה מדוכא חיסון. מכיוון שכך, הם טוענים, למרות שחולים אלו יצליחו לפתח נוגדנים מעטים בלבד – הרי שזה כדאי, כי מידה מסוימת של חסינות עדיפה על העדר חסינות.
   מנגד, גם מומחי הרפואה הגדולים ביותר מודים, שההבנה שלנו מוגבלת מאוד כרגע. לכן, אני באופן אישי, אינני בטוח שזה מן החכמה, שאוכלוסייה הזו תהיה בין הראשונים להיחשף לחיסון הזה, אם בכלל.

לכן, לדעתי, בכל המקרים הללו, כאשר עולה צורך להתחסן, על המטופלים להתייעץ עם הרופאים שלהם ולשקול את היתרונות האפשריים מול הסיכונים.

חוץ מאוכלוסיות אלו, מה לגבי שאר הציבור?

כמושכל ראשון, אני ממליץ לבוא מוכנים – כלומר, לחזק את מערכת החיסון עד קצה גבול היכולת, מבחינת אורח החיים הבריא. לא רק מבחינת ויטמין D, כמו שסוף סוף כולם נזכרו לומר (ובאמת הוא חשוב: כאשר יש חוסר בוויטמין D, בעת קבלה לאשפוז עקב הידבקות בcovid-19, הסיכון למוות עולה כמעט פי 4, כך פורסם ב25 לנובמבר 2020, כאן בכתב העת American Journal of Clinical Pathology, אוניברסיטת אוקספורד). אלא לחזק את הגוף, בעוד עשרות פרמטרים, שאת חלקם אני מזכיר בכל מיני סרטונים שלי; ויש עוד הרבה הנחיות, במקומות נוספים של מומחים רבים וטובים.

אלו שמלכתחילה אינם בקבוצת סיכון – יכולים בקלות להוריד את אחוזי הפגיעה בעצמם, שממילא הינם אפסיים, על ידי העלאת רמת בריאותם, על ידי אימוץ אורח חיים בריא.

אלו שבקבוצת סיכון, בהחלט יש להם על מה לחשוב בנוגע לחיסון, ביחס לאורח חייהם והרצון שלהם להמשיך ולהתערות בחברה.

כלומר: אלו שאורח חייהם איננו מנוהל באופן עקבי, כאורח חיים בריא והם מזיקים לעצמם על ידי חשיפה למגוון מזיקים ומזהמים מידי יום (במזון, באוויר), או הרגלים מזיקים אחרים (כמו חוסר היגיינה רגשית, חוסר בתנועה טבעית ופעילות גופנית ועוד) – יהיה זה מן הלצון, להתחיל לפחד דווקא כעת מן החיסון, כאשר הפגיעה העכשווית מנגיף הcovid-19 עלולה להיות מזיקה ופוגענית, בגוף חלש או חולה.

לסיכום:

אוכלוסיות בסיכון יש לשקול ברצינות לקחת חיסון. כנראה שהשילוב המסוכן ביותר הוא, גיל מבוגר (במיוחד מגיל 70 ואפילו מגיל 60) עם יל”ד, סוכרת או בעיות לב.

נשים בגיל הפוריות ואוכלוסיות עם תפקוד ירוד של מערכת החיסון – חיסון יכול להכניס למערכת פקטור חדש, שעלול להציף בעיות שלא חשבנו עליהם ולהיות בעייתי עבור קבוצות אלה, יותר מאשר לשאר האוכלוסייה. לכן, כדאי להתייעץ עם מומחה בתחום או רופא המלווה אופן אישי ומכיר לפרטיו את המקרה.

אוכלוסיות אחרות – ראשית לחזק את גופם ורוחם על יד אחריות אישית של אורח חיים בריא ולאחר מכן אפשר לדון באופן אישי, בצורך שלהם להתחסן, לפי התועלת הנצפית מהחיסונים.

שוב: אלו שאינם עושים דבר לבריאותם באופן אקטיבי – ואדרבה מזיקים לבריאותם על ידי הרגלים מקולקלים – הרי שההצעה הנ”ל אינה תקֵפה לגביהן, שכן הם אינם לוקחים אחריות אישית על בריאותם.

[פה, הרחבתי עוד קצת, לגבי שאלות ותהיות הנשאלות ביחס לחיסון הקורונה]

הערה אחרונה, אישית ורגשית:

כפי הנראה, בקרוב, יתווסף לסל החיסונים העולמי, גם החיסון הישראלי – פרי פיתוח המכון הביולוגי בנס ציונה (קצת פרטים לגביו, אפשר לקרוא כאן). זהו חיסון הבנוי על מנגנון ידוע ויש לגביו ניסיון כבר שנים רבות – ולכן צפיות פחות הפתעות, לגבי מה תהיינה ההשלכות הבריאותיות שלו בעוד מספר שנים. בנוסף, להבדיל מהחיסונים של פייזר ומודרנה, שלהם תופעות לוואי קלות (כאמור, לשלב זה בלבד, כי יכול להיות שתופעות הלוואי יחשפו רק בעוד מספר שנים, שהרי אין לגביו שום ניסיון רב שנים) – לחיסון הישראלי אין תופעות לוואי כלל (לפחות לפי שלבי הניסוי שנעשו עד כה).

אני אישית, ישראלי גאה, כחול לבן 100% – ומעדיף חיסון ישראלי, פרי פיתוח המכון הביולוגי, שתורם רבות למדינת ישראל ובטח בו הרבה יותר, על פני חיסון תוצרת חברות תרופות ענקיות, שכבר הוכיחו את עצמן לא פעם – שמטרותיהן העסקיות יכולות לעוור את עיניהן.

נתון זה, גם יכול לשמש כשיקול לדחות את מתן החיסון בשלב זה, בפרט לאלו שהחיסון איננו הכרחי להם בשלב זה ממש.

***

באהבה גדולה לכולנו, שנדע לכבד איש את החלטות חברו, שברוב רובן של המקרים נובעת מגישת חיים שונה – ואיננה מרוע לב. כתבתי את המאמר הזה בהקשר של חיסונים וגישה בריאותית, אך בימים אלו, היכולת ללמוד מכל אדם את נקודת האמת שיש בו ולא רק לסמן את הכשלים בחשיבתו – חיונית לנו כחברה, בכל תחומי החיים: המשטר, הכלכלה ועוד.

רק טוב, ציון