קטגוריה: פרשת שבוע

צריך את היוספיות כדי שהאמת תהיה אל מול העיניים וצריך את יהודה כדי להיות מסוגלים להתקדם אל האמת לא מתוך ביקורת תמידית אלה מתוך נתינת קיום לעצמי של עכשיו.

הדומיננטיות של יוסף תופסת מקום הממעיט את מקומם של האחים והם אינם מוכנים לכך. ומתפתח מנגנון הגנה של האחים אל מול האמת מתוך הרצון שגם הם יהיו חלק מהעם המתגבש, שיבואו לידי ביטוי מבלי להמעיט מעצמם אל מול יוסף. לפעמים צריך להתרחק מהאמת הגדולה , לא בשביל לברוח ממנה אלה בשביל להיות מסוגלים לפתח את העצמיות ולצמוח מתוך האמת

לאחר שקונה את ידי עשיו, ועובר את הדרך לגילוי כוחות הנפש הפחות טבעיים כדי לשנות את המציאות לטוב יכול יעקב אבינו למצוא את מקומו מחדש ואז בא לידי ביטוי שינוי השם- הגדרה עצמית מחודשת הכוללת בתוכה גם את הנטייה הטבעית.

יוסף לא מוותר על הנקודה הפנימית ויודע שיש יותר ממה שמתגלה במציאות . היכולת של יוסף היא לקחת את התסכול ולהפוך אותו לדבר הדוחף לעשות עוד ולהוסיף טוב בעולם לשינוי במציאות מתוך הנקודה הפנימית.

רעיון רוחני שהופך להתגשמות בפועל לא יוכל לא יוכל למלא את כל הרעיון הרוחני , האדיאלי. אך בשבר עצמו טמונה האפשרות לתיקון.
להתלכלך בעולם המעשה לעשות שינוי במציאות, בעולם הזה, הגשמי.

יש צורך לעקוד את מה שבתוכי ולאפשר תנועה עצמית למה שיוצא ממני. היכולת לעקוד היא הכרחית לחיבורים חדשים ולתנועה
עצמית. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם

לעיתים אנו מתנהגים כשחקני ספסל המסתכלים על המציאות בחוץ ומרחיבים את הפער בין התמונה אל המציאות .לך לך – צריך להתחיל ללכת, לא לפחד להסתכל על המצב ולשלוח קו אל העתיד , אל המעבר,אל הארץ אשר אראך – אל המטרה

לשבר במציאות יש משמעות גדולה. מצד אחד יש את הגעגוע והכיסופים לחסד, לטוב, לטמיר , לנעלם, וזהו המצפן, ההכוונה מהי מטרתו של האדם.ומצד שני דרך חווית החיסרון , השבר,יש את האפשרות להשלים, להתקדם, להתפתח אל אותה המטרה.