חייבים להתקדם!
שתי נקודות מרכזיות, שאפשר להִיתקע בהם, הם מאיפה שבאנו ולאן אנו הולכים:
הגענו מהורים מאוד מסוימים וזוהי נקודת הפתיחה שלנו. לא נקודת הסיום.
הניסיון הקשה יותר, הוא לשחרר את הילדים. לא להיות תלויים בהמשכיות של הילד ולא להתערבב. לדעת איפה אני כאמא נגמרת ואיפה מתחילה העצמיות והעצמאות של הילד. להבחין מהי התנועה העצמית של הילד ולא להכיל עליו את החשבות שלי, כאבא. מסתבר שלא להיות תלותי, קשה גם לילד, אבל קשה גם לנו, כהורים.
כל סיפור מטרת העקדה, אינו לומר שעוקדים את הילד. בדיוק להיפך: כל סיפור העקידה בא לומר שהילד נשאר חי, אלא שאת התלות חייבים לעקוד.
למה חייבים לעקוד?
בכדי שנוכל לפתח נקודת מבט המסוגלת לראות את האחר, הן את הורינו והן ואת ילדנו כפי שהם. כפי התנועה העצמית שלהם.
האומנות ללכת ממה שצריך ללכת ולהישאר עם מה שצריך להישאר.
כאן, בשיעור הזה
