פרשת ויקרא

מהות המפגש

חיבור להשראת שכינה

ראש חודש ניסן- ראש השנה למלכים- אחדות וחיבור בין המנהיגים יוסף ויהודה – הגאולה העתידית

גם במשכן יש חיבור בין שבט דן לשבט יהודה.

ומתוך האחדות יש השראת שכינה.

להצטמצם כדי להיפגש

ויקרא- ריבונו של עולם קורא אל משה מאוהל מועד. הק”בה מפנה מקום למשה רבנו מהשכינה שממלאה עולם כולו.

מתוך הצמצום מתאפשר מפגש בינהם.

בפרשה מוזכרים קורבנות מנחה ושלמים.

קרבן מנחה- מצה ולא חמץ.

מצה- מלשון מיצוי ומצוי- הכל כבר נמצא , לא מעבר למידות .

מלח- להזכיר שכל חומר חוזר ליסודות שלו. כביכול נראה נמוך אך מלח אינו מתקלקל לעולם כך הברית עם ריבונו של עולם ועם ישראל לא מתקלקלת לעולם.

קרבן שלמים- להקריב חלב אך אסור לאכול. 

החלב הוא השומן- חלק ששייך לחלק הגבוה- לא תמיד צריך את הכי טוב, את המושלם.

לזכור שהטוב, הברכה הגיעה מריבונו של עולם.

לדעת את… ולא לדעת על…

המפגש של ריבונו של עולם עם משה רבנו מאפשר להגדיר את המושג מפגש.

יש הבדל מהותי בין ידיעה שכלית לבין לדעת את – מפגש עם הדבר.

להכיר מישהו לאוו דווקא אומר שאכן מכירים , כשנפגשים איתו- יודעים אותו.

(השכל – שולל , לא אומר מה כן, אומר מה לא. )

ידיעה היא חיבור אל הדבר, פינוי מקום למפגש.