דברים שאמרתי לקראת בחירות מרץ 2020 ועסקתי בנקודה חשובה מאוד המסבירה את
המושגים אחדות ואחידות.
הבדלת מושגים זו, מאפשרת לנו להתייחס במבט כולל יותר לכל ההבדלים בין החלקים בחברה. ולבסוף בקצרה: איך עובדים עם חלקי הנפש השונים על ידי העיקרון הזה
אפשר להרחיב את הנושא במאמר משלים שלנו בנושא ממש כאן. לאוהבים להאזין מצורפת ההקלטה בסוף המאמר – ולהלן התמלול:
שלום לכולם ולכולן!
אנחנו במוצאי שבת תרומה ואנחנו ערב הבחירות.
חשבתי לבאר קצת את המושג של אחדות ולהבדיל אותו מהמושג אחידות.
אחדות הינה מושג רחב. כמובן זו מילה שנגזרת מהמילה אחד: וכבר בבריאת העולם נאמר: ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד.
וכבר חז”ל עמדו על נקודה זו ושאלו – מדוע נאמר אחד? מדוע לא נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון? והתשובה היא, כי באמת יש הבדל בין המושג ראשון ובין המושג אחד.
אחרי ראשון יש שני, שלישי, רביעי. אבל אחד יכול גם לעמוד לעצמו: אחד ולא שתיים, אחד ולא שלוש, אחד ולא ארבע.
כלומר, אחד הוא לא “מִתוך”
יש באחד משהו שהוא עצמו שלמות. אחדות שכוללת בתוכה הכל.
אחד מסמל את האחדות, שכוללת בתוכה הכל.
אחד זה סוג של כלל, של כל הדברים, ההסתכלות הכוללת, המרחב שבתוכו נמצאים כל הדברים וממנו משתלשלים כל הפרטים.
לדוגמא ניקח את המנסרה של האור:
האור הוא אחד. ולפי הזווית שאנחנו מסתכלים על המנסרה – אנו נראה צבע מסוים, לפי שבירת קרני האור מהזוית שאנו מסתכלים ממנה.
אז מה זה אומר? יש לנו כלל חשוב שיוצא מזה: אני כפרט, לעולם לא יכול לראות את האחד, כי אני תמיד מסתכל מצד מסוים.
אני לא מסוגל לראות את הכלל כולו. זהו האחד.
בואו עכשיו וניקח את הראשון:
ראשון – יכול להיות שהוא הראשון, מכיוון שהוא פשוט נדחף. הוא כרגע הראשון בתור. לכן הוא גם הדבר הראשון שאנחנו רואים: הוא הדבר המיידי שנִגלה לנגד עינינו. אחריו יהיו שני ושלישי. כלומר, יש פה קדימות בזמן, אבל לאו דווקא שיש לראשון איכות מיוחדת מלבד זה שהוא ראשון. יש גם איכות מיוחדת לפעמים מצד זה שאתה ראשון ולא שני – אבל זוהי איכות רק במובן הזה.
האחדות – האיכות שלה איננה לעומת השני. כי בכלל אין לה קשר למושג הזה, של שני. היא אחוּדָה עם עצמה. יש בתוכה את כל הגוונים ואת כל גווני הגוונים.
כאשר אנחנו מבינים את העיקרון הזה – יש לנו פה הבנה מאוד חשובה, שמבהירה לנו, שבהכרח – אחדות היא לא אחידות!
כי כשאני בצד מסוים, אני לא יכול לראות את הצד השני! לא מסוגל לראות את הצבע במנסרה שרואים מזווית אחרת.
עכשיו, מה הבעיה?
הבעיה היא שמישהו יגיד: אני מבין במנסרה מצד אחד; ומוישה זוכמיר מביט במנסרה מהצד השני; ושלמה בכלל עומד בצד ולא מסתכל על המנסרה.
עכשיו שלמה, זה שלא מסתכל עומד בצד ושואל אותי: תגיד, ציון, מה הצבע שיש במנסרה שאתה רואה? אז עכשיו אני ציון – כאשר אני עונה – אני עונה מתוך ודאות מוחלטת, זו לא ‘אמונה’ – זוהי ודאות של הראִייה שראיתי בפועל! ואני עונה: הצבע במנסרה הוא כחול!
אז מוישה זוכמיר, זה שמביט במנסרה מהצד השני, מסתכל לי בעיניים ואומר: אחי! או שאתה עיוור צבעים או שאתה שקרן! האור במנסרה הוא לא כחול – הוא אדום!
עכשיו מה הקטע? שגם הוא (מוישה זוכמיר), אומר את מה שהוא רואה, מתוך ודאות מוחלטת של המציאות שניצבת לפניו.
ושנינו צודקים!
שנינו צודקים – לא כי “איש באמונתו יחיה” (שדרך אגב, זה בכלל ביטוי טעות לפסוק: “צדיק באמונתו יחיה”) וכל אחד עם האמת שלו.
לא! זה לא בגלל זה! יש כלל שכולל את כל הפרטים האלה – והוא האחד! אלא, כי כל אחד רואה פרט מסוים מתוך הכלל האחד.
אדם שרוצה להתאחד – ואישה שרוצה להתאחד ובעזרת השם כולנו – אני מקווה שרוצים להתאחד, חייבים להבין את המבנה הזה – שככה בנויים הדברים:
כל הדברים יוצאים מתוך משהו ומתפרטים לפרטים
כמו הגוף, הוא יוצא מתוך הזיגוטה הזאת והוא מתפרט אחר-כך לאיברים. כמו נבט שיוצא מתוך זרע אחד ואחרי כן יש לו עלים ויש לו פרחים ויש לו ציצ֫ים ויש לו מלא דברים!
אלמלא ההבנה הזו, התגובה הראשונית, כאשר שואלים אותי איזה צבע רואים במנסרה – עכשיו באמת החבר שלי צועק שקרן אחד! למה אתה אומר לו שזה כחול! זה אדום!
אבל… כאשר אני מבין את המבנה הזה – שאני רואה רק מכיוון מסוים, אז אני לא אומר לחבר שלי שקרן – זה לא נכון הצבע שאתה אומר! אלא בדיוק ההפך: אני מתחנן לחבר שלי: אחי… אני לא יכול לראות את מה שאתה רואה… בבקשה שתף אותי בנקודת המבט שלך, כדי שאני אוכל לחוות קצת מהצד הזה, שאני לא יכול להיות שותף אליו. איך אני אוכל להיות שותף להרגיש גם צבע אדום? דרך מוישה זוכמיר!
ואיך מוישה זוכמיר יוכל להרגיש את הצבע הכחול שאני רואה? דרכי! הוא חייב אותי, בשביל שהוא יוכל לראות את זה! ובמקום לקרוא לי שקרן – הוא מתחנן: אחי! אולי תהיה חבר שלי… בוא תלמד אותי… תן לי להתחבר עם מה שאתה רואה… תן לי להרגיש את זה קצת… כי לבד אני לא יכול! מפני שתמיד אני מסתכל מצד כל שהוא – שהוא לא כולל את הכל!
לכן, מי שרוצֵה ורוצָה לגדול ולצאת מהפרטיות הצרה שלו או שלה, התנאי הוא להתאחד עם השני.
לכן אמרתי שהמילה אחדות בהגדרה, היא ההפך מהמילה אחידות. להיות באחדות זה הפך להיות אחידים. להיות אחידים מה זה? אם אני אחיד עם מישהו – אז שנינו כחולים! הוא בסך הכל משכפל לי את הכחול שלי, לא נותן לי שום דבר אחר. הוא לא מאחד אותי עם מרחב יותר גדול, יותר גבוה וכללי יותר. בצורה כזו, אני לא נהיה שייך לתא שטח שהוא יותר גדול ממני. זוהי איננה כליות – ולא מקבלים כך התגברות מנקודת המבט הצרה שלי.
כלומר difference – שֹונוּת, הינו מושג שונה לחלוטין מנפרדות – separate. אלו שני דברים שונים.
בעצם ככל שאנחנו מבינים את המושג אחדות יותר לעומק, כך אני מחפש / אני מחפשת את הדבר השונה שנמצא אצל השני – כדי לקבל דרכו או דרכה את הגוון שחסר לי, כדי שאני אוכל להיות אדם יותר כללי, מכיל יותר הפכים, מכיל יותר דברים שונים וככה אני נהיה יותר אחדוּתי.
בקצרה מאוד, אפשר לומר, שזו גם נקודה שמתחברת לפיתוח האישיות:
גם בי – ובכל אדם, יש המון כוחות נפש, אבל בסוף אנחנו אדם אחד. יש לכל אדם את הכוח שקופץ ראשון, זה שכן כן שונה מה’אחד’ – יש את זה שהוא ראשון – זה שאני רגיל או רגילה להשתמש בו באופן מיידי. הוא לא כלל האישיות שלי – הוא רק פרט! הוא פשוט זה שקפץ ראשון.
והיתרון שלו על פני כוחות הנפש שלי הוא: נניח ואני רגיל לכך שאני מקבל החלטות מאוד מהר. זה כוח טוב שיש לי אותו, אבל הוא לאו דווקא הכוח הכי איכותי שיש ברשותי. היתרון שלו על פי שאר כוחות הנפש – איננו יתרון איכותי. כמו השיר: לפעמים אני שמח לפעמים עצוב – נכון? לפעמים פלגמט ולפעמים מלא תשוקה.
מהבחינה הזאת, לפעמים אני יכול להיבהל מתגובות מסוימות שיש לי ולשאול את עצמי: מה אני כזה? והתשובה היא: ממש לא! אני – או את – או אתה – אנחנו ה כ ל! לפעמים אנחנו כאלה ולפעמים אנחנו כאלו – ויש איזה כלל שכולל את הכל. אני זה כלל אחד גדול.
עכשיו, כשקורה לי משהו, נגיד אפילו רגשי, משהו אישי מאוד חזק – שאני מפחד: “מה אני כזה?” זה רק פרט שעכשיו מתבטא, אבל “אני” – “האישיות” היא יותר גבוהה מכל הפרטים האלה.
בעזרת השם, שנזכה להיות בכלליות. גם בתוכנו – בכוחות הנפש וגם בינינו אחד לשני כחברה. גם עכשיו, כשאנחנו הולכים לבחור – לבחור מתוך אחדות, שותפות, שמתקרבת אל האחד – וזאת על ידי מפגש עם כל הדֵעות והגוונים. בעזרת השם שנזכה להחזיר את אמיתית.
בהצלחה לכולנו! ציון
