מלכותו של יוסף מסתכלת על שורש המציאות, הנקודה הפנימית , הסתכלות על המציאות ושואלת מה עוד היא צריכה כדי להתקדם
מלכותו יהודה- לא כופה את מלכותו , מדבר רק כשהמציאות מבקשת, כשיש נכונות במציאות.
יוסף לא מוותר על הנקודה הפנימית ויודע שיש יותר ממה שמתגלה במציאות . היכולת של יוסף היא לקחת את התסכול ולהפוך אותו לדבר הדוחף לעשות עוד ולהוסיף טוב בעולם לשינוי במציאות מתוך הנקודה הפנימית.
לעיתים אנו מתנהגים כשחקני ספסל המסתכלים על המציאות בחוץ ומרחיבים את הפער בין התמונה אל המציאות .לך לך – צריך להתחיל ללכת, לא לפחד להסתכל על המצב ולשלוח קו אל העתיד , אל המעבר,אל הארץ אשר אראך – אל המטרה
לשבר במציאות יש משמעות גדולה. מצד אחד יש את הגעגוע והכיסופים לחסד, לטוב, לטמיר , לנעלם, וזהו המצפן, ההכוונה מהי מטרתו של האדם.ומצד שני דרך חווית החיסרון , השבר,יש את האפשרות להשלים, להתקדם, להתפתח אל אותה המטרה.
