משפטים כמו “אני חסר ביטחון”, “אני יודעת להקשיב”, הם הגדרת ה’אני’ לפי המשמעות החיצונית. משום שהגדרת ה’אני’ לפי המשמעות הפנימית איננה שיפוטית. המשפטים יהיו – “יש בי את הכוח להקשיב”, “יש בי את הכוח לתת מקום לאחר”. חלק משמעותי מהגדרת ‘האני’ הוא ההפרדה בין האישיות לבין כוחות הנפש.
שיווי משקל מאפשר לנו למצוא את האיזון בכל רגע מחדש. גם אם איבדנו אותו תמיד נוכל להתחדש שוב ושוב. זהו הקסם של מציאת האיזון, שיווי המשקל בחיינו. אנו שומעות סביבנו וגם משתפות בעצמנו את התסכול מכך שאנו מאבדות את האיזון או שאין לנו שיווי משקל. אך האמת היא שאין דבר כזה. האיזון ושיווי המשקל נמצא בנו תמיד.
החיים הם “עֵרים” – מלאי תנועות ותזוזות, המפעילות עלינו כוחות מצדדים שונים. על כן, איזון “עֵר” הוא איזון דינמי, לא סטטי. איזון זה מבטא את היכולת לחזור אל נקודת שיווי המשקל הפנימי, תוך כדי תנועה.
על המושג חסינות העדר ואיך היא מונעת התפשטות מהירה של הנגיף? איך הטבע מאזן את עצמו, בין התפשטות הנגיף, לבין ריסון מגיפה או מוות המוני
המוח בנוי מעגלים מעגלים של הולכה חשמלית. מעגלים נסגרים ומעגלים נפתחים. ככל שגיוון החשיבה והגירוי החשיבתי שלנו יהיה גדול יותר – כך יפעלו אזורים שונים במוח ומעגלים נוספים במוח (לכל אזור כשרון מיוחד משלו) יבואו לידי ביטוי. מאידך, ככל שדרכי החשיבה שלנו יהיו חד ממדיים וחוזרים על עצמם, הרי שהמעגלים הנוספים יתנוונו מהר יותר עם הגיל המתבגר ואילו אותם מעגלים בהם השתמשנו באופן עקבי יישארו להיות המעגלים היחידים שאיתם אנו חושבים ופועלים ויהפכו להיות דומיננטיים מידי.
