לאהוב גם כשרחוקים

דבקות היא חיבור פנימי

חיבור שנותן אמון בשוני, בצורך הייחודי של כל אחד ואחת , במרחק.

בסרטון נראה מה זה אומר בפועל בזוגיות ובהורות:

זוגיות

במאמר הקודם, התחלנו לדבר על דבקות, כמשמשת את הקשר הזוגי.

הביטוי לחיבור פנימי, לדבקות בזוגיות, היא האפשרות ליצור הפְרָדות מבלי להרגיש שמאבדים את הקשר.

חלק מקשר בריא הוא, לתת ביטוי ורשות בסיסית למרחק.

להיות בשתי עולמות שונים – ועדיין להיות בעולם גדול יותר – שכולל את שתי העולמות יחד.

ילדים מתבגרים

בתקופת גיל ההתבגרות יכולות לעלות קונפליקטים בין הילדים להורים.

הדרך העיקרית לעבור אותם בשלום היא קודם להאמין בקשר ההורי- ילדי;

וכך ללמוד לאפשר להיות בשוני, במרחב, עם נתינת גבולות, אסרטיביות.

אסרטיביות:

היא המסוגלות להיות בקונפליקט בלי להרגיש נקיפות מצפון. להיות בעמדה שונה מהשני ולדעת שזה בסדר.

הרי אנו רוצים שהילדים שלנו יהיו עצמאים, עם תחושת מסוגלות וביטחון, והדרך לשם היא דרך הקונפליקטים בזמן גיל הבגרות.

דווקא בתקופה זו, זו ההזדמנות לאפשר את המרחב מבלי לחשוש לאבד את האמון בקשר ההורי- ילדי.

מאפשרים – גם בהורות

זה הזמן ללמוד להיות מאפשרים, לא רק בזוגיות – אלא גם בהורות 🙂

לטובת אלו שלא צפו

כאן, המאמר הראשון בסדרה, העוסק בשאלה – האם להידבק זה להיצמד??

וכאן, במאמר שאחריו – ניסינו לתת זווית ראייה חדשה, לאפשרות של זוגיות טובה יותר, על ידי הבנת ההבדלים בין דבקות והיצמדות.