כולנו רוצים להתפתח. להשתנות. להתחדש. שהיום יהיה שונה מיום האתמול. אבל זה לא ממש פשוט.

השגרה שוחקת ומכניסה אותנו להרגלים, שלפעמים חונקים אותנו ומקבעים אותנו במקום מבחינה תודעתית. איך מאפשרים להתפתחות המתמדת להפוך לחלק משגרת החיים שלנו?

היום השביעי של סוכות, מידת המלכות, מידתו של דוד המלך.

מידה מאפשרת

מידת המלכות היא מידה מאפשרת, לא יוצרת. אין לה מעצמה כלום, אלא היא בענווה מוחלטת מקבלת מכל המידות שלפניה, ומפנה להן מקום להופיע. להיראות, לבוא לידי ביטוי.

מידת המלכות היא התוצאה של כל השלבים שקדמו לה. היא החיים עצמם על פני האדמה, כולל כל מורכבותם, עליותיהם וירידותיהם. יש פה עולם שלם שבא לידי גילוי, אבל עולם מורכב.

מה שרואים בחוץ הוא לא כל מה שיש בפנים

למה זהו דגש כל כך משמעותי? כדי שנזכור שמה שרואים בחוץ הוא לא כל מה שיש בפנים. מה שהתאים היום לא בהכרח יתאים מחר.

לא לפספס את החיים. לא לעשות כל הזמן את אותן הפעולות, ולא לנקוט תמיד באותן השיטות. כל סיטואציה היא ייחודית, ודורשת חיוניות והתייחסות מיוחדת, כי החיים הם רק פעם אחת.

לדוגמה: הכרענו היום בצורה מסוימת, לפי הסיטואציה. בצורה מעשית התאימה היום תגובה מסוימת, כי זו הייתה המציאות. אבל מכיוון שלא ויתרנו על המורכבות ועל האמת הפנימית, אולי מחר המציאות תהיה שונה ונכריע אחרת. כלומר, כל מה שאנו רואים עכשיו נכון לאותו רגע של ההתפתחות. מחר יהיה עוד, או אחרת.

ביום זה של מידת המלכות

נלמד לאפשר לעצמנו להיות מנהיגים של כוחותינו. נאפשר לעצמנו להתפתח בצורה מתמדת ועקבית, יום אחרי יום.

לא נעשה היום רק בגלל שזה מה שהתרגלנו לעשות עד אתמול, ולא נקבל החלטות מחר לפי ההחלטות של היום.

נאמין בחיים. נצעד קדימה באומץ, עם המציאות המשתנה והמתפתחת.

נחיה. פעם אחת. באמת.