אנו עדיין עוסקים ברציפות התפקיד והתפקוד ולמדנו שלכל אחד ואחת מאיתנו, גם לילדים הקטנים, יש מה לתרום למסוגלות שלנו להתמודד עם הסיטואציה. העובדה הזו דורשת שינוי קטן בהרגלי התקשורת הבין אישית שלנו ונדבר עליה ממש כעת:

תקשורת רשתית ולא היררכית

האחריות האישית משפיעה גם על צורת התקשורת הבין אישית. לכן, משום שלכל אחד יש אחריות, צורת התקשורת הנכונה בזמן חירום היא במבנה של רשת: כולם מתַקשרים עם כולם וכולם שמים לב.

הסתגלן שורד

בחירום כולנו חייבים יותר גמישות ויכולת התאמה. גמישות ויכולת התאמה כוללת גם יותר אינטגרציה בין הפרטים.

לכן הרבה פעמים בזמני חירום כולנו יושבים בחללים משותפים, כדי לקבל החלטות יחד.

כדאי לשים לב לנקודה הזו ולהתכונן אליה. כי לעיתים, כאשר אנו רוצים לגונן על הילדים, אנו לא נותנים להם להיות חלק במה שכן אפשר ולפעמים סתם קשה לנו לקבל מאחרים את המציאות המרה כפי שהיא.

ריאליוּת ואמונה

האם שיתוף במציאות הקשה גורם לייאוש?

נכתוב על כך בפעם הבאה.