בשני המאמרים האחרונים הדגשנו את הצורך בהפרדה, לא רק בשביל האישיות עצמה, אלא גם בשביל בניית הזוגיות ומערכות היחסים עם הסביבה.

אבל בכל זאת, גם במצב כזה, כשכולנו עצמאיים ולא פועלים לפי ציפיות הסביבה, איך אפשר לנהל מערכת יחסים של שיתוף פעולה?

לפעולה הזו אני קורא: "לדפוק על הרצון".

מה הכוונה?

ניקח מצב שבו אני רוצה דבר אחד, ואשתי רוצה דבר אחר.

אזכיר שוב: אם עכשיו שעת ה"מלחמה" של ארוחת ערב ומקלחות, ואני מחליט לצאת לטייל, זו אינה עצמאות, אלא אגואיזם, כמו שאמרנו. הכוונה היא למצב שבו יש לנו רצונות שונים לגבי דבר מסוים.

לדוגמה? נניח שאני מאוד רוצה לצאת לסיבוב הליכה עם יעל, ויעל רוצה לנוח קצת ומבקשת שאשב איתה כמה דקות לדבר.

מה עושים?

לפי מה שאמרנו, לכל אחד מהצדדים יש רשות מלאה לעשות מה שליבו חפץ. אני ללכת, ויעל לנוח.

וכאן הטוויסט בעלילה

נכון שלאדם עצמאי יש רשות פנימית מלאה לחיות את חייו כרצונו. אבל גם אדם עצמאי הוא אדם אוהב. ובאהבתו את השני, ייתכן שהרצון של השני ישפיע עליו.

כלומר? אכן, אילו יעל לא הייתה מבקשת לשבת ולדבר איתי, הייתי יוצא עכשיו להליכה. אבל מכיוון שזה מה שהיא רוצה, ייתכן שזה ישפיע על הרצון שלי.

במצב כזה, זה מה שאני רוצה עכשיו. זה לא ויתור למענה. זה משהו שאני רוצה לעשות איתה: לשמוע אותה, לדבר איתה.

וייתכן גם שעדיין ארצה ללכת, ובאמת אצא להליכה. גם זה אפשרי.

את השיקול הפנימי רק האדם עצמו יכול לעשות. הבחירה בידיו. רק הוא יכול לדעת אם הוא באמת רוצה, או לא.