באחד המאמרים הקודמים הזכרנו שבזמן ריצה הלב והריאות פועלים בעוצמה, ודיברנו על פעולה כפולה שמתרחשת בעקבות זה:
- בצד אחד של המשוואה, הדם עובר במהירות בכל הגוף, וכל תא מקבל בצורה מרבית את החומרים המזינים שאכלנו.
- ובכיוון ההפוך, החזרת הפסולת מהתא אל מחוץ לגוף נעשית בצורה מיטבית ומהירה.
והוספנו שהאיזון הזה, בין הזנה לבין פינוי פסולת, קריטי לבריאות. ננסה עכשיו להסביר את התהליך הכפול הזה, ולמה הוא כל כך קריטי.
לאיזון הזה קוראים "משוואת הבריאות", והוא נכון לגבי כל הרבדים באדם: גוף, רגשות, מחשבות, וגם רצונות.
נתחיל מהגוף
משוואת הבריאות נשמרת בגוף כשהאורגניזם מסוגל לפנות פסולת באותו קצב שבו היא מתקבלת מבחוץ (חשיפה לאוויר מזוהם, מזון לא מתאים) או נוצרת בתהליך חילוף החומרים של התא.
כשהמשוואה הזו נשמרת, לא מצטברת פסולת בגוף, והוא תמיד "נקי" ומוכן לקלוט את המזון הבא.
אבל כשיש פסולת עודפת, למשל כשהארוחה הקודמת לא התפנתה עד הסוף, כל דבר חדש שנכנס לגוף נכנס על גבי פסולת קיימת.
כך מצטברים בגוף עודפים מסוגים שונים, שמגדירים מחלות. וזה תמיד אותו תהליך:
- בין אם אלה שומנים שמצטברים בגוף, כי הוא לא היה זקוק לכל מה שאכלנו בארוחה הקודמת, ומפריעים לתנועה או מכבידים על עבודת הלב.
- בין אם זו פסולת שנשארת במעיים ולא התרוקנה, וגורמת לדלקות שונות במעיים, לעצירות ועוד.
- בין אם אלה חומצת שתן, אוריאה או חומרים רעילים אחרים, שלא התפנו כראוי דרך הכליות ויוצרים גאוט, בעיות מפרקים, בעיות עור ועוד.
- ובין אם אלה גזים רעילים שלא נפלטו דרך מערכת הנשימה, ופוגעים בהובלת החמצן לתאים ובתפקודם, מה שגורר עייפות, אנמיה ותופעות רבות נוספות.
תמיד חייבים לשמור על איזון בין יצירת הפסולת לבין הפינוי שלה.
"ניקוי" אינו מילה מיסטית
לכן "ניקוי" אינו מילה מיסטית, אלא תהליכים ביולוגיים יומיומיים, שנשמרים בעזרת הרגלים נכונים של אורח חיים בריא:
- לשמור על איזון בין כמות המזון שנכנסת לבין הצורך באנרגיה (למשל ללעוס היטב, לאכול כמויות קטנות, או מזון עם צפיפות תזונתית גבוהה).
- לשמור על איזון בין סוג המזון שנכנס לבין היכולת של הגוף לפנות אותו (למשל לאכול יותר מזון עם סיבים).
- לשמור על איזון בין הפסולת שנוצרת מחילוף החומרים בתא לבין פליטתה מהגוף (למשל בפעילות גופנית ובנשימה נכונה).
- לשמור על כליות בריאות (למשל בהקפדה על מיעוט חלבונים מן החי).
וגם בנפש זו בדיוק אותה משוואה. על כך במאמר הבא.



